Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘המסע לאורך מסילת הברזל התורכית’ Category

אתרים נבחרים

1, ביר גטאוי או ביר אל-קטאוי

2, ביר אריאטי

3, מערת האורווה

4 עץ שיטה  סלילנית

5, בית קברות ראשד

6, ביר דביג'י

7, ביר ת'מילה

8, ביר הדאג'

9, בית קברות

10, קסר אבן אג'ויעד

11, גשר הרכבת

12, עץ שיטה סלילנית גדול

13, מלחמת העצמאות מבצע חורב

14, אתר "הקומנדו הצרפתי"

ביר ת'מילה ועץ השיטה שבסמוך אליו, הם במרכזם של מספר אתרים, על גדות אפיק נחל הבשור, בהם אני עוסק במשך שנים רבות. כאן ירוכז  המידע שברשותי.

סדר כתיבת האתרים, ממערב – באר אריאטי שבגבול כפר הדאג', עד לגשר הרכבת התורכי, במעלה הואדי. במזרח. בסיום כל אתר תובא רשימת מקורות, וצילומי האתר.

נחל הבשור כמו נחלים אחרים, היה בעל שמות נפרדים לכל קטע: הקטע הנבחר, בו אנו עוסקים, נקרא ואדי ת'מילה. ((Themele ממזרח לו הקטע  הקניוני  – דיקת אל עמארין. (Diqat el amrin) הקטע שממערב לו, נקרא ואדי חלוצה (el halasa)

ביר גטאווי ביר אל-קטאוי נ.צ. 169057/550116

הבאר חפורה על הגדה הדרומית של נחל הבשור  מסומנת במפת סקר מקורות המים של מיכאל וימרס מ- 8.1.1948  הסקר נערך כנראה על ידי אריה יחיאלי. ארכיון רביבים

מידי פעם מתעוררת מחלוקת בין חוקרים על האפשרות שבדווים חפרו במו ידיהם בארות  או באר מסוימת. כאן ישנה עדות של ששון בר צבי על חפירת הבאר.

נחפרה כנראה בין השנים 1946 – 1948. בחיפוש במפות ישנות (אבי נבון) לא נמצא סימון לבאר כזו. אך גם במפות עדכניות אין זכר לבאר הזו.

הבאר שעומקה כ-11 מטר, שופעת מים רוב חודשי השנה. מדופנת בטון ושפתה בנויה אבני גזית, מלוכדות בבטון. ממזרח לה בריכת אגירה, ששיטחה 4.10 X 4.20 מטר. עובי דופן הבריכה 55 ס"מ. לאורך הדופן הצפונית בנויה שוקת. מסביב לבאר, יסודות מבנה מאבני גיר קשה, חלקן מסותתות. שטח המבנה 7 X 4 מטר. פתח הכניסה למבנה בדופן המערבית.

באר ובריכה                                                         אמנון (בוצי) ליבנה

באר ובריכה אמנון (בוצי) ליבנה

כיצד נקבע מיקום החפירה לפי ששון בר צבי?

"בשלהי שנת 1946 התפרסם באוהלים שמסביבנו שהבדווי צאלח אלקטאוי, שהיה שכן לקרקע אתנו וחנה על גדות  ואדי ת'מילה, חפר באר ומצא מים רבים ומתוקים.

לא היה מאורע משמח באזור זה כמציאת מים. ולכן באו כל הבדווים מהסביבה, בקרו וראו את הבאר, חקרו, שאלו וברכו את צאלח להצלחתו.

וגם אני באתי לברכו ככל היתר, ואיתי עודה וסלמאן אבן טרבוש.

אמר צאלח: ראיתי שהיהודים חפרו באר כאן, ומצאו מים. אמרתי לעצמי שכדאי לי לחפור ובטח אמצא גם אני מים.  מכיוון שלא ידעתי איפה בדיוק לקדוח, סמכתי על אללה. מה עשיתי?

הבאתי את בתי הקטנה, כבת 6 שנים, ושאלתי אותה: הגידי בתי; האם לחפור באר? אמרה: כדאי. אמרתי: ואיפה? אמרה: שם. והלכה עד שעמדה על המקום הזה.

אז חפרנו כאן ומצאנו מים. אלוהים שומע לאלה שלא עשו כל חטא או פשע בימיהם, וממלא משאלות ליבם. ואיך יכול היה אלוהים שלא להיענות לבקשתה של ילדה קטנה?"

                                                                                           ששון

מקורות:

ארכיון רביבים תיק ששון בר צבי

נעשה ניסיון לבדוק במפות ישנות סימון לבאר. את הבדיקה ערך אבי נבון. לא נמצא סימון כזה. אך אין סימון לבאר גם במפות עדכניות.

באר אריאטי נ.צ. 169751/548683

חפורה כ-300 מטר מדרום לאפיק נחל הבשור.  עומקה כ- 7 מטר. יבשה כיום, מדופנת ביציקת בטון גסה.  נראה שהתבנית ליציקה נעשתה מפח חביות. (דיפון זהה מוכר מעוד שתי בארות, באר (ביר אבו כרישאן- ביר סלמאן אבו סמרה) על גדת נחל רביבים. ובאר נוספת מצפון לנחל רביבים בקרבת צומת משאבים.)

עם התנחלות הבדווים בכפר הדאג' נעשה ניסיון לנקות את הבאר. הוצאו מתוכה כמויות חול וחלוקי נחל אך לא הגיעו למים.

מקורות:

– מפת סקר מיכאל וימרס ואריה יחיאלי

-סקר שדה

מפת סקר מקורות מים אריה יחיאלי-מיכאל וימרס                   באדיבות ארכיון רביבים

מפת סקר מקורות מים אריה יחיאלי-מיכאל וימרס באדיבות ארכיון רביבים

מערת האורווה נ.צ. 169269/548002

 

נחצבה בראש גבעה קירטונית ב-נ.ג. 284, שממנה תצפית טובה אל עבר נחל הבשור ויובליו. את הידיעות על מציאות מערת אורווה "תורכית" קיבל יעקב שמש חבר קיבוץ רביבים, מבדווים, בשנים עברו. אך לא היה עדיין בשטח מי שהיה לו עניין במידע.

את העובדה שהמערה נחשפה מחדש, ואת מקומה המדויק גילה פקח רשות שמורות הטבע, אורי מלכה.

בתקופת "מלחמת המפרץ", השתמשו בדווים בבורות מים ומחפורות שונות, כמקלטים ו"חדרים אטומים". קבוצת הבדווים שהתנחלו בסמיכות לנחל הבשור, ולמערה, ניקו את פתחה  מחולות נודדים שזרמו אליה  במשך השנים. על פתחה תלו יריעת פלסטיק גדולה ועבה.

מערת האורווה        צילום אמנון (בוצי) ליבנה

מערת האורווה צילום אמנון (בוצי) ליבנה

("כחדר אטום" נוסף באזור שימש בור המים המעניין, המכונה בור פקועה. בו שרדו קשתות עתיקות שתמכו כנראה תקרה. ושרידי טיח על הדפנות. בדופן המערבית של בריכה זו פתח אל בור צמוד חצוב.  פתח זה הוצר בבניית משקוף בטון ומעליו הונחה יריעת פלסטיק)

אל המערה יורד מסדרון חצוב, ברוחב כ- 3 מטר, שמוביל אל שני פתחים סמוכים האחד לשני. פתח מדור האורווה נמצא בהמשכו הישיר של המסדרון החצוב. מידות חלל האורווה כ- 9 X 6 מטר. את החלל מחלק קיר שהושאר בעת החציבה, לשני חלקים לא שווים. החלק הגדול ריק ממתקנים, לבד משוקת חצובה. על פני השוקת מגרעת. כנראה להנחת מכסה. בכל קירות המדור והתקרה, שקעים ששימשו כנראה לקשירת הסוסים, או למטרות נוספות.

המחיצה במערת האורווה                                           צילום אמנון (בוצי) ליבנה

המחיצה במערת האורווה צילום אמנון (בוצי) ליבנה

בקיר החוצץ בין שני המדורים. ארבעה פתחים. בבסיס כל פתח אבוס חצוב. בין הפתח השמאלי-צפוני ושלושת הפתחים האחרים, חצוב פתח כניסה לסוסים.

האגף הנוסף, חצוב בצורת טרפז. שימש כנראה למגורי אדם או כמחסן מזון של האורווה. מול הפתח חצוב בדופן, כעין ספסל אבן. ספסל נוסף כנראה, מכוסה בחול. בפתחי המדורים שקעים במזוזות המעידים על מציאות דלתות.

מקורות:

סקר שדה

סקר נוף רמת נגב עמוד 115-116

עץ השיטה בביר ת'מילה נ.צ. 1212/0455

 

שיטה סלילנית (סיאל בערבית) Acacia raddiana

                                                                                      צילום אמנון (בוצי) ליבנה

צילום אמנון (בוצי) ליבנה

עץ השיטה היפה צומח על מדרגת נחל גבוהה, סמוך למפגש הנחלים בשור ובאר חיל. בסמוך אליו בית קברות קטן וקבר שיח' ראשד.

השיטה גדלה בשולי שמורת "חולות משאבים". בצמרתה קינים  אחדים, של עורבים חומי עורף. לעיתים מתנחל לו זוג בזים מצויים באחד הקינים החילופיים של העורבים. בהגיע רכב אל קרבת העץ היו מתרוממים עורב שחור ובז מצוי כאחד, ומיד החלו "קרבות אוויר". מתחת לעץ נמצאו פעמים אחדות שריוני צבי חולות צעירים, מנוקבים. כנראה שרידי ארוחתם של העורבים.

בעשור האחרון נשבר ענף גדול של העץ, במשך שנים מספר היה הענף שעון בצמרתו המתדלדלת על הקרקע, עד שנעלם, כנראה באחת ממדורות הבדווים, שכניו החדשים-ישנים.

כיום עוברת לרגליו דרך עפר משובשת אך בשימוש רב של רכבי הבדווים הבאים מאזור אשלים אל כפר הדאג'.

בתקופת מלחמת העצמאות היה העץ במרכזם של קרבות כיבוש משלטי התמילה ותחתיו נערכה קבוצת פקודות בעיצומו של קרב, ובעיצומה של פרשה קשה בגורלה של פלוגת ה"קומנדו הצרפתי".

השיטה בביר ת'מילה דצמבר 1948                                               באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

השיטה בביר ת'מילה דצמבר 1948 באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

קבר ראשד נ.צ 1212/0455

על מדרגת נחל הבשור בצומת עם נחל באר חיל, מצפון לבאר וליד עץ השיטה הגדול נמצא קבר ראשד, מבנה בלוקים מסויד בלבן. נמצא בתוך בית קברות ישן. המבנה הוקם בשנת 1984 ועליו כתובת בערבית ודגלים לבנים.

"כוחו של ראשד גדול בכל הקשור להולדה ובאות אליו נשים עקרות" (מתוך נגב 80 זאב זיוון)

קבר ראשד                                                                                               צילום אמנון (בוצי) ליבנה

קבר ראשד צילום אמנון (בוצי) ליבנה

קבר ראשד היה מכוסה גל אבנים, לא גדול בהרבה, מקברים אחרים באותו בית קברות. בשנות ה- 70 ושנות ה-80 של המאה הקודמת החלה התנחלות של קבוצת בדווים לאזור רביבים. הקבוצה כונתה ה-חמסתאש קבוצת 15 המשפחות. משפחות הקבוצה הקימו אוהלים באזור חלוצה ופונו. חזרו והתיישבו בסביבות רביבים, על גדות נחלי בשור ורביבים. בתקופה זו, בשנת 1984 הוקם מעל גל האבנים, מבנה בלוקים מסויד מעליו כעין תורן ברזל לתליית הדגלונים הלבנים.

לא מצאתי בתולדות באר שבע ושבטיה של עארף אל עארף ובמקורותי המצומצמים האחרים, עוד פרטים על ראשד ומשפחתו. עם זאת:

בעיתון "אל-דפאע" משנת 1946 פורסמה רשימת המשתתפים בכנס של נציגי האזורים  לבאר שבע וחברון שאורגן על ידי שייח' העזאזמה סלאמה בן סעיד.  הכנס דן בבעיות השעה באזורים. בין שאר המשתתפים מופיע שמו של  מוסה אבו ראשד – ערב תיאהה.

ארכיון תולדות ההגנה באדיבות ארכיון טוביהו.

ביר עווד א-דבייג'י נ.צ.  1211/0454

מיקומה היה כמאה מטר מביר ת'מילה. במפות איננה מסומנת, אך שם היה לה. ביר דבייג'י. (עיידה שליבי בע"פ) בשנות ה-80 ביר דבייג'י כבר לא הייתה פעילה. על מדרגת ואדי רחבה מדרום לאפיק הנחל, נותר שקע עגול ורחב. ספק באר סתומה ספק ת'מילה חפורה. מסביב לשקע מספר אבנים גדולות שאין לדעת היכן מקורן, שעליהן חריצי חבלים. בתחתית השקע מספר שקתות אבן שבורות. כל פריטי האבן מרמזים על מקור מים, שאיננו קיים יותר.

בשיטפון הענק של חורף 1994-1995 נעלם, כלא היה, השקע במדרגת הוואדי, ואיתו נעלמו כל שרידי האבן.

באר חיל (ביר ת'מילה) נ.צ. 1212/045

ממוקמת בסמוך למפגש הנחלים בשור – באר חיל. ערוץ נחל הבשור (ואדי תמילה) כאן  צר ושטוח. לא הייתה כאן כריית חלוקים שגרמה להתחתרות, והתרחבות  הערוץ.

ה"באר" – מבנה  גבוה כ- 2 מטר מעל פני הערוץ. בנוי בהיקפו החיצוני מאבני גוויל מלוכדות במלט. בראשו כיפת בטון קמורה ובה פתח מלבני במסגרת קורות ברזל. אופייני לבארות ששופצו בידי שלטונות המנדט הבריטי.   (קיים דמיון כלשהו למבנה גבוה כזה, בבאר רסיסים נ.צ. 1591/5207)

המבנה כולו סתום לחלוטין בסחף חלוקים. המיקום הבלתי רגיל של הבאר, במרכז האפיק, מתמיה. מה עוד שהאפיק כאן אינו רחב ובקלות יכלו לחפור את הבאר מחוץ לו על מדרגת הוואדי הנמוכה.

ביר ת'מילה                                                                         צילום אמנון (בוצי) ליבנה

ביר ת'מילה צילום אמנון (בוצי) ליבנה

את הסיפור הבא שמענו מפי עיידה שלייבי ז"ל מבני העזזמה, בעת הכנת סקר נוף רמת נגב, בשנות ה-80 של המאה הקודמת. ייתכן שהסיפור ייתן לנו את ההסבר למבנה באר מוזר זה.

בתקופת המנדט הבריטי פעלו באזור מספר בארות שהיו רכוש פרטי ובעליהן מכרו את המים להשקיית הצאן לרועים.

הבריטים ששיפצו, או כרו בארות ציבוריות התכוונו גם כאן לכרות באר ציבורית. בקרבת מקום הייתה באר בלתי מדופנת או  ת'מילה – ביר עווד א-דבייג'י (ראה אתר ביר דבייג'י). ובקרבתה מיקמו את ביר ת'מילה כנראה על ת'מילה קיימת. המיקום הוצע על ידי בעלי הבארות המקומיים שעשו יד אחת כדי לא לאבד את פרנסתם, ובתקווה שהשיטפונות בנחל יהרסו את מבנה הבאר.

 

ביר הדאג' נ.צ. 170785/543164

שרטוט מתוך סקר נוף רמת נגב ליבנה 1993

שרטוט מתוך סקר נוף רמת נגב ליבנה 1993

באר בגדה המזרחית של נחל הבשור. הבאר נראית קדומה. מדופנת באבני גזית ובשפתה חריצים עמוקים של חבלים. מעל הבאר בנוי קמרון מאבני גזית המעיד על שימוש במתקן אנטיליה לשאיבת המים. לקמרון צמודות מצפון שתי בריכות מים בנויות גזית.

הקמרון מקורה בגג שטוח מטויח במלט, ובו שני פתחים רבועים, שבהם עברה שרשרת מיכלי האנטיליה. המים נשפכו על שקע בגג ומכאן הוזרמו לבריכות. שטח הבריכות,  הגדולה:    4 X 4 מטר, הקטנה יותר 1.5 X 1.5 מטר. עובי קירותיהן כ- 1 מטר. לבריכה הגדולה צמודים שרידי חדר שנראה מאוחר לקמרון

באר הדאג' 1956        מתוך אוסף משפחת ליבנה

באר הדאג' 1956 מתוך אוסף משפחת ליבנה

צילום 1989            אמנון(בוצי) ליבנה

צילום 1989 אמנון(בוצי) ליבנה

בפתח המערבי של הקמרון, היו תקועים בקרקע שני אדנים ממסילת הברזל התורכית. (ראה צילום). באוגוסט 1989 נוקתה הבאר על ידי בדווים, שהוציאו מתוכה לכלוך רב: חביות, פחים, אדמה ואבנים. לאחר הניקוי נראו פני המים בעומק כ-20 מטר.

ניקוי הבאר ע"י משפחת אבו גרדוד  1989    ג'יפ רש"ט            צילום אמנון (בוצי) ליבנה

ניקוי הבאר ע"י משפחת אבו גרדוד 1989 ג'יפ רש"ט צילום אמנון (בוצי) ליבנה

לפי דברי עיידה שלייבי הבאר הייתה רכושו של מסלם אבן עוויד, (אבו אג'ויעד) (ראה אתר קסר אבן אבויד) שבבעלותו היה קסר בקרבת גשר הרכבת התורכית בנחל הבשור.

בקרבת הבאר שרידים של חצר קדומה ושרידים קדומים נוספים. בקרבת הבאר בית קברות שבו נקברו כנראה, גם חיילים מצרים בתקופת מלחמת העצמאות.

על שם הבאר, נקרא הכפר הבדווי המוכר למחצה " כפר הדאג' " או "ביר הדאג'"

באר הדאג' 1956                        צילום אמנון (בוצי) ליבנה

באר הדאג' 1956 צילום אמנון (בוצי) ליבנה

בשנות ה-30 של המאה הקודמת נערך כאן קידוח מים ניסיוני במסגרת המלצת ועדת פיל הבריטית. את סיפור ניסיון הקידוח של שלוש בארות כאלה פרסמתי בעבר בעלון קיבוץ רביבים, ובבלוג האישי.

קידוחי ממשלת המנדט – קידוח חלוצה ( באר משה)  קידוח ביר חדג (ביר הדאג') וקידוח ניצנה.

את סיפור הקידוחים מספר זלמן מרט (ארכיון תולדות "ההגנה")  הסיפור יינתן כפי שנכתב בהשמטת הקטעים שאינם נוגעים ישירות לעניין.

 

"בסוף דצמבר1937 בסיום קורס המכ"ים (של מחוז תל אביב) באבן-יהודה, אמר לנו מפקד הקורס ש"ההגנה" מחפשת מפקדים לתפקיד אבטחת קידוחי מים שיעשו ב-1938 בנגב לפי המלצה של ועדת פיל. קידוחים אלה, נאמר, יבוצעו ע"י הממשלה באמצעות קבלנים יהודים.

הכוונה הייתה שבכל קידוח שייעשה בסביבה ערבית ורחוקה ממרכזים יהודים, יוקם מחנה מבוצר, ופועלי הקידוח ושומרים מיוחדים שיגויסו יהוו גם את חיל המצב של פעולה זו לאותו זמן.

קיבלתי הצעה זו. הפסקתי את הלימודים וקיבלתי על עצמי את התפקיד."

שיירת הקודחים והשומרים, יצאה לנגב דרך עזה ובאר שבע, בינואר 1938." ביציאה מבאר שבע התפצלה השיירה, לשיירות קטנות יותר.

הקבוצה שלנו הגיעה לביר עסלוג', בלילה, לנו בתחנת המשטרה".

בבוקר פנו שתי מכוניות מערבה, למקום הקידוח. הקידוח נקרא קידוח חלוצה. (כיום שם קיבוץ רביבים) האחראי לקידוח – נובק. (באר משה, א.ל.)

אנחנו פנינו דרומה (על הכביש המנדטורי, א.ל.) עד ואדי תמילה, (נחל הבשור, א.ל.) פנינו מערבה, והגענו לביר-חדג (ביר הדאג'). במקום זה הקמנו את המחנה. ביצרנו שטח של כ-200 מטר מרובע בשקי חול, סביב צריף המגורים ומכונת הקידוח. מצבת כוח האדם במחנה  6-7  שוטרים ו- 6 פועלים.

כדי להגן על מחנה הקודחים והציוד מפני הבדווים תושבי הנגב הוקם סביב כל קידוח מחנה מבוצר. שומרים מיוחדים, ופועלי הקידוח  מהווים את חיל המצב. חיל המצב היה מצויד בנשק לגלי ואף התאמן בירי תוך כדי עבודת הקידוח."

בסביבת הקידוח התגוררו בדווים , אחדים עבדו בצוות הקידוח.  סיפקו מים ומעט מצרכים.

ביום השני לעבודת הקידוח ביקר במקום מושל המחוז עארף אל עארף.

מפקד משטרת באר שבע ביקר בקידוח פעמים מספר, בדק את סידורי הביטחון ויעץ. הבדווים התלוננו בפניו שאנשים מהצוות  מתאמנים ויורים בשטח.

המשטרה צרפה לכל מחנה שוטר אחד או שניים ממשטרת הגמלים. אלה הקימו את אוהלם צמוד למחנה.

"הקידוח נערך במשך שלושה חודשים. בתקופה זו ביקרתי בקידוח חלוצה (באר משה, א.ל.) שם נמצאו מעט מים. בביר חדג (הדאג') לא נמצאו מים. הקידוח הופסק והציוד הועבר לניצנה – עוג'ה אל חפיר. למעשה כל עניין הקידוחים היה יותר סקר, שעליו היה אחראי הגיאולוג האנגלי בראון. "

בקידוח עוג'ה, בו נמצאו מים, הוקם כמו בשאר הקידוחים מחנה מבוצר. התקופה הייתה תקופת מתח (מאורעות 1936 – 1939) ויום אחד הגיעה פקודה לחסל את המחנה לרגל החמרת מצב הביטחון בארץ. המחנה פורק והצוות והציוד נסעו עד לאזור בית אשל לעתיד. כאן במבואות באר שבע התארגן מחנה גדול: כ-20 מכוניות בהן כ-150 יהודים. עם סיום ריכוז כל צוותי הקידוחים. עברה השיירה בלילה את באר שבע השרויה בעוצר. במושבה, רחובות,  התפזרה השיירה.

סוף דבר.

"לימים בא אלי הקבלן בעל המכונה איתו עבדתי, סיפר שמעוניינים שמשק קציעות, נדמה לו, (היאחזות הנחל גבעת רחל- קציעות, א.ל.) יקבל מים מהבאר שקדחנו, אבל אינו יכול למצוא את הקידוח. ירדנו למקום עם הקבלן, המכונאי, והנהג התפזרנו בשרשרת וחיפשנו. נזכרתי בכיוון, הלכתי ישר ועליתי על הקידוח. הוא ניזוק אמנם, אך תוקן והמשק שעל יד ניצנה מקבל את המים מהקידוח ההוא.

 

במי הבאר הזו השתמשתי להשקיית גן הירק שעליו הייתי אחראי בתקופת השירות בקציעות 1956 (א.ל.)

בשנת 1956 שהה גרעין לנגב א' לרביבים בתקופת שרות של כ-6 חודשים בהיאחזות הנחל בקציעות. הימים היו מתוחים תקופת הפדאיונים, מיקוש כבישים ודרכי האזור, והכנות שאותן לא הבנו, למבצע סיני. עם כל זאת הפעלנו משק חקלאי: לול הטלה, עדר צאן וגן ירק אותו עיבדנו לפני היות הטרקטור, בעזרת פרד. את המים לחצר ולגן הירק קיבלנו מהבאר החדשה בניצנה. כנראה שהופעלה במנוע דיזל. המפעיל האזרחי שהה איתנו בהיאחזות, ובעת צאתו לבאר בלילה לווה ע"י צוות  חיילים.

בית קברות ביר הדאג'  נ.צ.מ 170479/543099         

בקרבת ביר הדאג' על הגדה המערבית של נחל הבשור בית קברות. ייתכן קדום. באזור שרידים עתיקים כנראה מהתקופה הביזנטית. ייתכן אף שביר הדאג' – הבאר הסמוכה, שייכת לתקופה זו. יש להניח שבדווים קברו בו בעבר את מתיהם. לפי עדות עיידה שליבי, קבר כאן הצבא המצרי את מתיו בתקופת מלחמת העצמאות, ומנע את גישת הבדווים לבית הקברות. (כנראה על רקע זה קיימים הקברים של משפחת אבו חביק בערוץ סמוך, נ.צ.1192/0445.) כיום מטופל בית הקברות הישן. שטחו מגודר וחלק מהמצבות מסויד. בית הקברות בשימוש מחודש על ידי תושבי כפר הדאג'.

מקורות:

עיידה שליבי 1990 בע"פ

ליבנה אמנון רמת נגב סקר נוף

אביטבול אהוד אינפורמציה עדכנית 2013 בע"פ

"קסר" אבן אבויד – אבו אג'ויד נ.צ. 1210/0420

כהערה מקדימה לבעיית שם בעל הקסר.

את השם פרסמתי לראשונה בסקר הנוף רמת נגב, לאחר סיור במקום עם עיידה שליבי. השם נמסר בע"פ ונכתב בשטח. כיום עולים ספקות האם שמעתי או כתבתי נכוחה את השם. הספקות בנכונות השם, התגברו עם העיון במקורות נוספים:

בספרו של עארף אל עארף מופיע באזור, השם מוחיסון אבו גוייעד

ברשימת נציגי האזורים בכנס שאורגן ע"י סלאמה אבן סעיד, בשנת 1946 מופיע השם מחיסן אבואג'ויד. (באדיבות ארכיון טוביהו)

(סריקה של הדף)

המתחם בנוי כ- 300 מטר מצפון מערב לתוואי מסילת הברזל התורכית מבאר שבע לסיני. סמוך לגדר המערבית של הישוב אשלים.

חומת ה"קסר"מקיפה שטח של כ-31.5 X 31.5 מטר. לאורך החומה הדרומית בנויים חמישה חדרים. החדרים נפתחים צפונה אל תוך החצר. החדר המזרחי הוא הגדול בחמישה שיטחו 7.3 X 9.2 מ' שאר החדרים זהים בגודלם 5 X 5 מטר.

קסר אבואג'יוד                                                                צילום אמנון (בוצי) ליבנה

קסר אבואג'יוד צילום אמנון (בוצי) ליבנה

המיכלול  בנוי בדרך כלל מאבני גוויל מלוכדות בטין. בעוד שבפינות החומה ובקירות החדרים שולבו אבני גזית קדומות: משקוף שעיטורו הושחת, חוליית עמוד עגולה, ואבני גזית רבות שהוסרו מגשרי מסילת הברזל התורכית.

הפתחים והמשקופים יצוקים בבטון ומשולבים בהם אדני מתכת מהמסילה התורכית. קירות החדרים הרוסים ברובם. אך בחומה השתמרו מספר קטעים למלוא גובהם. האתר סובל כיום מפגיעות אדם והוא נהרס והולך.

מבני קסר נוספים נמצאו ותוארו בסקר רמת נגב: קסר על גדות נחל באר שבע, קסר על גדת נחל סכר וקסר רולבאן באדמות חזעלי. לאור סקרים ומחקרים נוספים, עלו האפשרויות, שמתחמים אלה היו בבעלות בעלי קרקע מעזה ואל-עריש ושימשו למגורי העובדים והחסנת עדר הצאן בתוך החומה.

                                                         מתוך סקר נוף רמת נגב מקורות: סקר שדה סקר נוף רמת נגב תיק תעוד לתיירות ונופש עורך אסי שלום –חברת אבן דרך נגב

מתוך סקר נוף רמת נגב
מקורות: סקר שדה
סקר נוף רמת נגב
תיק תעוד לתיירות ונופש עורך אסי שלום –חברת אבן דרך נגב

שיטה סלילנית רחבת צמרת שממערב לגשר הרכבת התורכית נחל הבשור. נ.צ.

170697/541575

השיטה הסלילנית

השיטה הסלילנית

מערבית לשיטה הסלילנית, לאורך אפיק נחל הבשור שני עצי שיטה נוספים:

נ.צ. 170606/542450

נ.צ. 170637/542786

גשר הרכבת התורכית על נחל הבשור

נ.צ.מ 170697/541575

אורך הגשר בין אומנה חיצונית צפון מזרחית  לאומנה חיצונית דרום מערבית. הוא 58 מטרים.  בין בסיסי האומנות הרווח הוא 7 מטר. הגשר  היה כנראה בן 7 או 8 אומנות.

בין שתי האומנות החיצוניות נותרו שלושה שרידי אומנות קשת במצב של יסודות בלבד.

אמנה צפונית גשר נחל הבשור. ברקע הישוב אשלים                                  צילום אמנון (בוצי) ליבנה

אמנה צפונית גשר נחל הבשור. ברקע הישוב אשלים צילום אמנון (בוצי) ליבנה

אפיק הזרימה הראשי של הנחל, עובר כיום בסמוך, לרגלי האומנה החיצונית הצפון מזרחית. באפיק נחל הבשור נערכה כריית חלוקים עמוקה, שגורמת להתחתרות חזקה ולחשיפת היסודות של האומנה. האפיק טופל בעת שיקום הנחל. ו"רופד" בסלעים גדולים רבים מאד לשם הגנה על האומנות ששרדו מסחיפה והתמוטטות. צילום: 9915.

אומנה חיצונית צפונית – שרדה חלקית. מעל היסודות שרדו 5 נדבכים ישרים ומעליהם 5 נדבכי קשת בלבד. עשרת הנדבכים שרדו עם נדבכים מקבילים בשתי הכנפיים. ניתן לראות יפה, את ההבדלים בחיבור אבני הנדבכים הישרים לכנף עם  קו גבול מסותת ברור.  חלק מהאבנים הגדולות מסותתות בזוית המתאימה לפתיחת הכנף. תופעה שאינה מצויה בנדבכי הקשת.

אומנה חיצונית דרום מזרחית. – האומנה מרוחקת מאפיק הזרימה כיום, ולא נחשפו כלל יסודותיה. קל מאד היה לשודדי האבן להגיע גבוה, ובקלות. באומנה זו לא שרדה ולו אבן גזית אחת.

אומנה דרום-מזרחית                                                     צילום אמנון (בוצי) ליבנה

אומנה דרום-מזרחית צילום אמנון (בוצי) ליבנה

להיכן נעלמו כל אבני הגזית של אומנות הגשר? קשה לדעת כיום מי בנה את ביתו מאבנים אלה. או בנה גשר על הכביש המנדטורי שעל נחל הבשור.

במרחק לא רב, ממערב לגדר הישוב אשלים, מצויים חורבות קסר בדווי המורכב משורת חדרים וחצר בעלת חומה. במבנים ובחומת הקסר,  יכולות להיבלע  אבנים רבות מהגשר. וממעביר מים קשתי במסילה מצפון לגשר. גם קסר זה לא עמד בשיני הזמן ואימוני חיילי צ.ה.ל.

פינות החדרים הבנויות מאבני גזית גדולות של הגשר, עדיין עומדות. משקופי הדלתות שנוצקו בבטון על אדני הברזל של המסילה, כבר על הקרקע.

מקורות:

ליבנה אמנון סקר נוף רמת נגב

ליבנה אמנון סקר הרכבת התורכית (לא פורסם)

שרידי היאחזות אשלים

נ.צ. 171250/541030

ההיאחזות הוקמה ב-18.6.1956. כאחת מתוך 5 האחזויות נקראה בתחילה פקועה על שם אבטיח הפקועה. השם שונה על ידי חילי ההיאחזות לאשלים.

ההיאחזות פורקה,לאחר החלטת המחלקה להתיישבות, שלא להפוך את ההיאחזות לישוב קבע. עם שיפור המצב הביטחוני והקמת בסיס שבטה באזור פורקה ההיאחזות ב-16.5.1958.

יסודות דיר הצאן היאחזות אשלים                                          צילום: אמנון (בוצי) ליבנה

יסודות דיר הצאן היאחזות אשלים צילום: אמנון (בוצי) ליבנה

אזור מבני ההיאחזות נמחק עם הקמת הישוב אשלים. שרדו רק יסודות דיר הצאן בתחתית הגבעה.

מקורות:

סקר שדה

סקר נוף רמת נגב

תכנון דרך נופית

 

בתחילת שנות ה-90 תכננה ה-ק.ק.ל דרך נופית מאזור אשלים דרך ביר ת'מילה אל מצפה רביבים. הדרך הייתה אמורה לכלול את האתרים הבאים: שרידי היאחזות אשלים, גשר הרכבת התורכית והבוסתן הבדווי שבקרבתו. קסר אבן עוויד, ביר הדאג', ביר ת'מילה, עץ השיטה וקבר השייח', ומכאן אל מצפה רביבים.

בתאריך 8.4.1991 התקיים סיור שנועד לבחון את האפשרויות לכך.

בסיור השתתפו נציגי מ.מ.י, רש"ט, נציג רביבים, משרד הבטחון, וק.ק.ל . כיצד נראה היה כיום, האזור לו הייתה דרך נופית כזו? כיצד הייתה משתלבת עם הכפר הבדווי "כפר הדאג'?

                                        משלטי התמילה

מבצע "חורב" ("עין")

פקודת-יום

קטע מתוך פקודת היום

…..האויב אוזר את שארית כוחותיו ובכוונתו להנחיל לנו מכה על מנת להציל את כבודו אשר הושפל. נקדם איפוא, את מזימתו במהלומה מכוונת ומוחצת; נטיל את גייסותיו אל מעבר לגבולות  מדינת ישראל ונשחרר את שארית שטחי הנגב הנתונים עדיין בציפורניו.

מבצע זה מחויב לסיים את אשר החלו המבצעים הקודמים. וכשם שיכולנו לאויב בעבר – נוכל לו גם עתה.

חברים לוחמים! – עם ישראל בארץ ובתפוצות בוטח בצבאו; העם מאמין בלוחמי הדרום ומייחל לניצחון מכריע וסופי על הפולש. כבעבר כן גם הפעם – לא נכזיב!

למיגורם הסופי של פולשי מצרים, למען החשת השלום,  לקראת הניצחון – נסתער על האויב!

24.12.49                                                                                                                                                      יגאל אלון מפקד החזית

אזור ביר ת'מילה במלחמת העצמאות

הצבא המצרי שפלש בציר המזרחי פרש שרשרת מוצבים בין עוג'ה אל חפיר (ניצנה) לבאר שבע. במאמר זה נעסוק רק במספר מצומצם של מוצבים שנקראו בשם הכולל מוצבי הת'מילה.

מספר מוצבים לאורך קטע של ואדי ת'מילה (נחל הבשור), בין ביר ת'מילה לגבעת הישוב דהיום- אשלים. חלק מהמוצבים איישו מספר גבעות לאורך הכביש המנדטורי וחלקם בעומק השטח, בקרבת ביר ת'מילה, ועץ השיטה הגדול.

באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

מהלך הפעולה בשלב א' 25.12.48

 ב- שעה 17.00 – יוצאת חטיבת "הנגב" משטח הכינוס בחלוצה על הדרך היחידה, שהייתה עמוסה בכוחות רבים שנעו למשימותיהם. חטיבת הזקן (8) נעה דרומה בדרך העתיקה, לכיוון רוחיבה. גדודים 7 ו 9 נעו מזרחה לעבר רביבים,  גדוד 7 הרגלי  נע באוטובוסים. עם הגעת הכוח לאזורי החולות מדרום לרביבים, שקעו האוטובוסים והכוח המשיך דרכו ברגל, לעורף משלטי הת'מילה המצריים. גדוד 9 הממוכן ימתין לכיבוש משלטי ביר ת'מילה ולפינוי שדה המוקשים. כדי להגיע מהעורף אל משלטי הת'מילה שעל הכביש.

ב­­-22.30 מתחילה פלוגת ברן את הקרב הקשה על חמשת כיפות משלט י"ז – משלט ביר ת'מילה.  והם נכבשים. יחידת הקומנדו הצרפתי מגיעה באותו זמן, למשלט י"ג הדרומי בקבוצת משלטי ואדי ת'מילה, (אזור הישוב אשלים כיום) מנהלת קרב קשה, וכובשת את המשלט. המשלטים המצרים הסמוכים אשר לא נכבשו גרמו לקומנדו הצרפתי לאבידות רבות. ולמחסור בתחמושת.

                                                                                                     באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

רוב הכוח מתעכב במשלטי ביר ת'מילה לפינוי ציר מעבר בשדה המוקשים שעל ציר התנועה.

ב-26.12.48  בשעה 01.30, יוצאת הפלוגה הרזרבית מגדוד באר-שבע, פלוגת סולל, עם מפקד הגדוד ישכה קדמי, ברגל למשלט י"ג. הפלוגה מגיעה לסוללת הרכבת התורכית, יוצרת קשר עם יחידת הקומנדו הצרפתי, ומנהלת קרב מול המצרים במשלטים, י"ד ו-ט"ו. הפלוגה מעבירה למשלט י"ג כתגבור, מחלקת חיילים, מקלעים אחדים ותחמושת, אך אינה מצטרפת אל הקומנדו במשלט.

בשעה 04.30 פונתה דרך הת'מילה ממוקשים. הגדוד החל לנוע למשימותיו.  בקרבת משלט י"ג, פוגשת הפלוגה, עם המג,ד ישכה,  בשרידי הקומנדו הצרפתי, אשר הותירו את פצועיהם במחבוא, מעביר המים של סוללת הרכבת התורכית. המצרים אשר חזרו בחזרה למשלט י"ג, שמחים וצוהלים.

גח"ל ת'מילה והדגל המצרי                                                                  באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

גח"ל ת'מילה והדגל המצרי באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

גדוד הפשיטה כובש את קבוצת המשלטים והחיילים המצרים נסוגים צפונה לעבר משלטי

ביר עסלוג'. פצועי הקומנדו הצרפתי, שהושארו במעביר המים של הרכבת התורכית נמצאו שחוטים.

מעביר המים של הרכבת התורכית בו הושארו הפצועים                צילום אמנון (בוצי) ליבנה

מעביר המים של הרכבת התורכית בו הושארו הפצועים צילום אמנון (בוצי) ליבנה

כאשר גילו אנשי ה'קומנדו' את הגוויות החלו לחפש בשטח שבויים מצרים כדי לנקום בהם. "השבויים המצרים רוכזו לרגלי אחת הכיפות של משלט י"ז לא רחוק מעץ השיטה. בקשיים מרובים נמנעה פגיעה בשבויים המצרים"

(יהודה דרור-צ'ובה בע"פ)

   רכב שלל                                                                         באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

רכב שלל באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

קרבות משלטי התמילה

חטיבת פלמ"ח 'הנגב'  מבצע חורב

 מופע הצ'יזבאטרון בחלוצה מסתיים. הכוחות הרבים הפזורים במישור עוסקים בהכנות מפרקים את אוהלי הסיירים. נערכים מסדרי ביקורת והאנשים עולים על כלי הרכב. כל הכוח הרב עולה על דרך אחת ויחידה. בחלוצה הכפר, מסתעפת הדרך מזרחה. פרשי הגדוד ה-8 כיוונו את התנועה הרבה. חטיבת השריון 8 בפיקודו של ה"זקן" – יצחק שדה, קיבלה עדיפות ופנתה לדרך החולות העתיקה – חלוצה, רוחיבה, נחל לבן.

 

חטיבת הנגב בפיקוד נחום שריג פנתה בצומת הדרכים בחלוצה לדרום-מערב לאורך נחל הבשור.

גדוד 9 בפיקודו של חיים ברלב נע לאורך נחל הבשור לעבר ביר תמילה, ליעדיו, כיבוש המשלטים שמשני עברי כביש ניצנה.

לוחמי גדוד 7 בפיקודו של ישכה שדמי נעים מכיוון רביבים אל עבר ביר ת'מילה. פלוגה ב' מגדוד 7 בפיקודו של ברן מגיעה מאזור רביבים, (חוצה את רכס  הגבעות הנמוך אום סווילה  (מדרום לרביבים).  נערכת לכיבוש משלטי ביר ת'מילה.   כובשת בזה אחר זה את חמש הכיפות של משלט י"ז – ביר תמילה.

המח"ט נחום שריד קמב"ץ עוזי נרקיס, טדי דה פרה- מוזיאון הפלמ"ח

המח"ט נחום שריד קמב"ץ עוזי נרקיס, טדי דה פרה- מוזיאון הפלמ"ח

פלוגה ג' (הקומנדו הצרפתי) – מגדוד 7 בפיקודו של טדי איתן משימתה: כיבוש משלט י"ג הדרומי במוצבי התמילה כדי ליצור ראש גשר על הכביש. הפלוגה נכנסת לקרב עם המשלט, שנשלט באש של מוצבי אויב סמוכים, ט"ו – ט"ז.  כובשת אותו, ומותקפת קשות מהמוצבים הסמוכים. עומדת בהתקפות נגד אחדות. ישכה המגד יוצא לעזרת הקומנדו הצרפתי עם פלוגת סולל. בקרבת משלט י"ג פורס את אנשי התגבורת לאורך סוללת הרכבת התורכית. מעלה את מחלקת אריאל אנשי פלוגה ב'. על המשלט.  הבוקר הולך ומאיר, והכוח הממונע של גדוד 9 שהיה אמור לכבוש את משלטי הכביש, תקוע עדיין לפני שדה המוקשים בקרבת ביר תמילה. טיהורו מתמהמה, עד סמוך לזריחת השמש. נפגעי הכוח על משלט י"ג רבים והתחמושת הולכת ואוזלת. הכוחות נסוגים בהשאירם את ההרוגים על המשלט. את פצועיהם הסתירו  במעביר המים של סוללת הרכבת התורכית. תוך נסיגתם שמעו את צהלות השמחה של המצרים שחזרו למשלט.

גדוד 9 שנע לעבר המשלטים לאחר פינוי דרך בשדה המוקשים פגש בדרכו את הנסוגים. הפצועים שהוסתרו במעביר המים נרצחו על ידי המצרים שהתעללו בגופותיהם.

קטע מסיפורו של לוחם הקומנדו סמי אלמלאן

…בבאר שבע התארגנו קיבלנו נשק מעולה בגדים ונעליים, נעלי קומנדו צרפתיות ועשינו רושם התאמנו בירי, ירינו המון…..עם ערב יצאנו והגענו בלילה לאזור משלטי התמילה, וניסינו להתגנב כדי לכבוש את גבעה י"ג. … זחלנו והתקדמנו עד שמצרים גילו אותנו….. היריות נמשכו נפגעתי בראש בשלושה כדורים הרבה דם ירד מהיד והראש. הייתי חצי מעולף שמעתי מדברים בערבית חשתי לידי באנשים הם הורידו לי את השעון מהיד ותלשו את המדליון מהצואר והלכו. בבוקר שמעתי רעש. ראית מכוניות ואמבולנס. אספו את המתים. מישהו זיהה שאני חי. מיד העמיסו אותי באמבולנס לבאר שבע….

מעלון משאבי שדה "מבין משאבים" 1636 כ' אלול תשנ"ה 15.9.1995.

גדוד 9 הממונע התפצל לשלושה טורים:

פלוגת המשורינים נעה באיגוף דרומי כלפי המשלטים הדרומיים. פלוגת הג'יפים נעה באיגוף צפוני כלפי המשלטים הצפוניים. וחסימת הכביש. פלוגת הזחלמים נעה ישירות לעבר משלט י"ג. ההסתערות הסתיימה תוך דקות וכל משלטי התמילה נכבשו.

מקורות:

ספר הפלמ"ח

מוזיאון הפלמ"ח

הקומנדו הצרפתי

איסוף פרטים

 

הקומנדו הצרפתי מתוך מחקרי דן חולתי רביבים

יחידה בת 80 מתנדבים יהודים מצפון אפריקה שהוקמה על ידי רב סרן טדי דה פרה (טדי איתן) מתנדב קתולי צרפתי מלוחמי צבא צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה.

 

את תולדות הקומנדו הצרפתי כתב אחד מלוחמיו, אלי טנדו.

את האנשים מקבץ בצפון אפריקה ובצרפת אליעזר אוברלנדר, שנהרג בפעולה באזור רפיח.

מחנה אימונים הוקם באזור מרסי בסוף שנת 1947. לאחר הכרזת המדינה נשלחו לארץ באוניות. בארץ התארגנו בתל ליטוינסקי- תל השומר תחת פיקודו של טדי איתן

היחידה מנתה כ-300 לוחמים לאחר ניפוי נותרו 140. צורפו לחטיבת פלמ"ח הנגב.

לנגב הם יורדים במבצע יואב תחת פיקודו של עוזי נרקיס, ומשתתפים בקרב על עיראק אל מנשיה

טדי לוחץ להפעילם כיחידת קומנדו כי כך אומנו. נשקם: רובים חצי אוטומטיים, מכודנים. תת מקלע טומיגן.

בקרבות כיבוש באר שבע נהרגו 4 לוחמים ונפצעו 14.

לפעולת כיבוש משלט י"ג יוצאים 53 לוחמי היחידה. בקרבות נהרגו 9 לוחמים. 25 נפצעו רבים מהפצועים טופלו במערה ברביבים. ביניהם טדי איתן אשר נפצע ברגלו.

עלון קיבוץ רביבים 1702 5.5.1992

היחידה לא המשיכה בקרבות לעבר עוג'ה וצפון סיני ונשלחה להתארגנות, לאחר ניסיונות של פגיעה בשבויים מצריים בריכוז השבויים הראשוני – הזמני בביר ת'מילה.

הרב הצבאי הראשי לצה"ל, גד נבון, מספר על "אנשי רביבים (בראשות צ'ובה – יהודה דרור (צ'ובינסקי) ריפמן בע"פ) שהופיעו במשלט 13 ברכב של המשק העמיסו את גופות החללים וקברו אותם בבית הקברות ברביבים בחלקה מיוחדת לחללי הקומנדו הצרפתי".

הרוגי הקומנדו                                                        באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

הרוגי הקומנדו באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

רשימת הרוגי משלט י"ג שנקברו בבית הקברות ברביבים

אוחיון שלום-שרל

גולדין אלכסנדר-אלכס, משה

דרייפוס אדגר

הלימי מרדכי

הלימי ישראל-אנדרה

פפר פרדיננד פרדי

שטיינהוף ראובן-רובי

אינם קבורים ברביבים

ג'רמן ארואט

מרדכי טוויטו

בבית הקברות ברביבים                                                באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

בבית הקברות ברביבים באדיבות מוזיאון הפלמ"ח

טדי דיפרה-איתן

נולד בליון בשנת 1912 למשפחת רופאים אמידה. למד משפטים. שירת בתפקידים מנהליים באפריקה.

במלחמת העולם השנייה הצטרף לכוחות צרפת החופשית בקונגו. עבר קורס קצינים ושירת עם יחידתו הסנגלית במושבה רחובות. בסוריה נפצע וטופל בבית חולים הדסה בירושלים. את המלחמה סיים בגרמניה המובסת בדרגת סרן.

לישראל הגיע ב-29.4.1948. בגיוסו קיבל את שם משפחתו החדש איתן. בפגישה עם יצחק שדה הוצע לו לאמן יחידת קומנדו שהייתה אמורה לפעול על ג'יפים בנגב. באוגוסט 1948 הוענקה לו דרגת רב-סרן. והוא התמנה למג"ד גדוד 75. בגדוד שרתו מתנדבים מצפון אפריקה ודוברי צרפתית. מתוך מאות המתנדבים בחר לו איתן 76 לוחמים ועוד 70 אנשי מנהלה.

הקרב הראשון של הקומנדו היה בפרברי רפיח. בקרב זה נהרג הסמג"ד אלי לוברלנדר, שהיה הרוח החיה בקיבוץ המתנדבים הרבים מצרפת וצפון אפריקה.  בכיבוש באר שבע בעת מבצע יואב היה הקומנדו הצרפתי  מסופח לגדוד 9 של חטיבה 12 חטיבת הנגב של הפלמ"ח בפיקודו של ישראל כרמי. בקרב על באר שבע הוטלה על הקומנדו משימת הפריצה לעיר והכנת ראש גשר לזחלמים של גדוד 9. את המשימה ביצעו בעזרת פלוגת העתודה של סולל כהן. לאחר כיבוש העיר השתתפו עם יחידות אחרות בטיהור העיר.

לאחר כיבוש העיר החלה תופעת ביזת בתים וחנויות. דיפרה איתן שראה את חייליו עמוסי שלל-ביזה הוציא את כולם מחוץ לעיר למסע מפרך. לאורך מסלול המסע נשרו כל חפצי הביזה ונותרו מאחור.

ידועים גם סיפורים על נקמה בשבויים מצריים והריגת אחדים מהם.

לאחר הקרב הקשה על משלט י"ג ואישפוזו של טדי איתן הפצוע לא המשיכה היחידה בקרבות מבצע חורב הוצאה להתארגנות, ופורקה.

במרץ 1949 שוחרר טדי איתן מצה"ל וחזר לצרפת. ב-25.12.1971 נהרג בתאונת דרכים בקרבת פריז.

מצפה הקומנדו הצרפתי

  אתר זיכרון ליחידת הקומנדו הצרפתי הוקם על גבעת אחד המשלטים המצריים הצפוניים במתחם משלטי התמילה. האתר הוקם על ידי מועצה אזורית רמת נגב בשנת 1995.

                                                                                              צילום אמנון (בוצי) ליבנה

צילום אמנון (בוצי) ליבנה

בגבעת האנדרטה

אתרי זיכרון בבאר שבע

– על גבעת אנדרטת חטיבת הנגב מעבר לגדר, הוקמה אנדרטה  צנועה. (המקום אינו מטופל סביבו לכלוך רב)

 – בעיר העתיקה קרויה כיכר על שם היחידה

– בשכונה ג' גן ציבורי על שם היחידה.

צילום אמנון (בוצי) ליבנה

צילום אמנון (בוצי) ליבנה

 רשימת מקורות

1, אביטבול אהוד אינפורמציה בע"פ  מאי 2013

2, אדן אברהם (ברן) עד דגל הדיו  הוצאת "מערכות" משרד הביטחון-הוצאה לאור תשמ"ד 1984 עמודים  237-240

3, מוזיאון בית הפלמ"ח

חטיבת הנגב במערכה. סדרת:ההחטיבות והחילות במלחמת השחרור. הוצאת מערכות

-ברזנר עמיעד  הנגב בהתיישבות ובמלחמה המרכז תלדות כוח המגן ה"הגנה" על שם ישראל גלילי

-קטעי חומרים מתוך תיק מבצע חורב 34/191 ארכיון תולדות ההגנה

4, בר צבי ששון  תיק בארכיון רביבים

5, וימרס מיכאל יחיאלי אריה    מפת מקורות מים  ארכיון רביבים

6, זיוון זאב  נגב 180 אינטרנט

7, חולתי דן  פרשה הולכת ונשכחת: הקומנדו הצרפתי  רביבים,  עלון 1702 5.5.1992

8, ידיעון המועצה האזורית רמת נגב מס' 37 חשון תשנ"ו נובמבר 1995

9, ליבנה אמנון סקר נוף רמת נגב

10, ליבנה אמנון סקרי שדה

11, פימנטל עזרא עורך  מבצע חורב ואתרי רמת נגב  "נגב 48" אוקטובר 2008

12, שליבי עיידה בע"פ

13, עורך אסי שלום תיק תעוד לתיירות ונופש–חברת אבן דרך נגב

14, "מבין משאבים", עלון משאבי שדה,  1636 כ' אלול תשנ"ה 15.9.1995.

15  "מבין משאבים" סיפורו של סמי אלמלאן מלוחמי הקומנדו הצרפתי   עלון משאבי שדה 1636 כ' אלול תשנ"ה 15 בספטמבר 1955 דף מס' 9.

16, נבון גד מלוחמי היחידה. הרב הצבאי הראשי,  על יחידת הקומנדו הצרפתי, דף בארכיון רביבים.

17, קורן יהודה הוא היה, מאמר על טדי דיפרה נמסר על ידי דוד שחר,  איש הקומנדו הצרפתי, לארכיון רביבים. ללא תאריך ללא מקור.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

את קטע המסילה התורכית בין ניצנה לעזוז סקרתי עם זיו. זיו טייל ותיק, ומחפש בכל עת טיולים מזדמנים ברחבי ארץ ישראל. על הסיורים לאורך המסילה שמע ממני רק לאחר שקטעים הגונים כבר נערכו.

לסיור בקטע המסילה עזוז – גבול מצרים, הצטרפנו זיו ואני לרכב המסיע את הגננות לגני הילדים של גוש מושבי אזור קדש ברנע. בכפר הנוער ניצנה, נפרדנו מרוברט הנהג ומהגננות, ויצאנו ל"מסע" בן שני הקילומטרים לתחילת קטע העבודה. כבר עם תחילת ההליכה נראה היה שלא נזכה לטרמפ בקרוב. התנועה בקטע זה של הכביש, לא סואנת במיוחד. באמצע הדרך, בקרבת אתר ניצנה,  עושה הכביש פיתול S ארוך שבמרכזו צומת כבישים. כאן היה המקום לשיקול עבודה ראשון. האם להמשיך ללכת  לאורך הכביש או לקצר בשדה. ההחלטה לקצר בשדה נבעה מריכוזי שרידים ארכיאולוגיים בנתיב ההליכה, וערוץ נחל ירוק מעט יותר מסביבתו הצחיחה. התוצאה ברורה לחלוטין. הופעל אחד מחוקי מרפי. בעת שצעדנו במרכזו של קיצור הדרך, עברו שתי המכוניות היחידות שנסעו לכיוון עזוז בקטע הליכה זה.

לתחילת קטע העבודה הגענו כאמור, לאחר הליכה לאורך שני ק"מ. (לאורך הכביש, עמודי קילומטרים). כחצי מקטע עבודה זה היה נתון לעבודות פיתוח,  משני עברי סוללת המסילה. מצידו האחד הונח קו מים ומעברו השני הונח כבל תקשורת. מלבד תאומי מעביר מים מרובע

תאומי מעביר מים מרובע

 קשה היה לזהות פריטי בנייה של המסילה. לאחר שני ק"מ נוספים מתרחק תוואי המסילה  ממרכיבי הקידמה. וניתן לזהות את המסילה ההיסטורית.  בהמשך הסיור לאורך 2 – 3 קילומטרים נוספים, נדמה היה לפחות לי, שהגיע הזמן לסיים ולנסות לחזור הביתה. זיו חושב שהרעיון לא ממש מוצלח, הרי רואים כבר את עזוז והישוב קרוב. כמובן שהמשכנו את הסקר עד לגשר היפה של הרכבת בעזוז. (עמוד ק"מ 12), והחורשה העתיקה בת 100 השנים.

גשר שתי הקשתות בעזוז (בירין)

מצפה עזוז מתנשא על גבעה רמה ותלולה  מעל החורשה והבארות. העלייה לישוב כרוכה בהקפה ארוכה של הכביש. זיו מחליט לקצר, ואנו עולים ישירות לגבעה בין גדרות התיל החלודים משנות החמישים. את השעתיים הבאות בילינו בסככת בית הקפה המקומי על כוס ברד וגלידה, בציפייה למכונית שתחלוף כאן ותאסוף אותנו לכיוון ניצנה, לתחנת אוטובוס מס' 044.

הגאולה הגיעה בדמות האוטובוס  הצהוב שהחזיר את ילדי עזוז מבית הספר.

ייתכן שלא הייתי מיגע אתכם בסיפור הזה אילמלא הביקור הנוסף בעזוז.

קיימים סקרים קודמים על המסילה ומתקניה. בבית ליד המחשב הסתבר לי שקיים מעביר מים נוסף, שלא מצאתי אותו בסיור עם זיו.

עם סיום החופש הגדול, התחדשו נסיעות הגננות עם רוברט והבנתי שזה הזמן לתקן את שגיאות העבר. יצאתי למסע תיקונים. לאחר איתור מעביר המים החסר, ומדידות וצילומים של בריכת המים התורכית, תכננתי לסקור את תחנת הרכבת התורכית של ניצנה.

בדרך סיפר לי רוברט שלאחר הורדת הגננות הוא נוסע לעזוז. אין טוב מכך כדי לשלב את שתי התכניות. בעזוז ארחו אותי למופת, רוברט ועליזה על כוס קפה ועוגה טעימה, מעשי ידיה של עליזה. סיפרתי להם על פרויקט המסילה התורכית, ועל המשימה העכשווית של סקר תחנת הרכבת של ניצנה.  עם תום הכיבודים הגיע הזמן לעבודה. ירדתי לחורשה, עליתי בגבעה הנגדית, לבריכת המים התורכית למדידות וצילומים. משם למעביר המים החסר. הלכתי הלוך ושוב משני עברי הכביש שפעם היה מסילת רכבת, ואין מעביר מים, נעלם כלא היה. ויתרתי, יצאת מתחומי עזוז והחניתי את גופי מתחת לעץ ברוש בשולי הכביש, כדי ליבש את חולצתי המיוזעת, ולנסות לחזור לניצנה. 40 דקות מתחת לעץ חלפו, ושתי מכוניות עברו ולא ספרו אותי. החלטתי להתחיל ללכת לאורך הכביש. לאחר כשני ק"מ (עמודי ק"מ לאורך הכביש, זוכרים-?) ומכונית נוספת ובה נהג בודד, הבנתי שקורה מה שהחלטתי שלא יקרה הפעם. אני חוזר לתחנת האוטובוס בכביש 40 בכפר הנוער ניצנה, ברגל. ירדתי מהכביש והלכתי בשדה הפתוח רחוק מהכביש. את ההנאות מהטיול הרגלי הבלתי מתוכנן, לא אספר הפעם.

לאחר מנוחה בין הבתים התורכיים, בקרבת ניצנה, והפסקת גואיבות בבוסתן של כפר הנוער, הגעתי חזרה לכביש, סמוך לגדר של כפר הנוער. כמובן שאת סקר תחנת הרכבת של ניצנה כבר לא היה בידי לערוך. מלאכה זו אצטרך לערוך בנסיעה נוספת לניצנה.

כמה מאות מטרים מתחנת קו 044. לאחר הליכה קצרה על הכביש לאורך הגדר, עוצרת מכונית לידי. רוברט פותח את דלת המיניבוס: אני רואה שהייתה לך הרבה עבודה בניצנה, בוא עלה. עם הגננות, שחוזרות מיום גינון מפרך בגן הילדים של קדש ברנע, אני חוזר הביתה לרביבים, לאחר יום סקר נוסף.

מבנים תורכיים בניצנה

Read Full Post »

עץ השיטה היפה צומח על מדרגת נחל גבוהה, סמוך למפגש הנחלים בשור ובאר חיל. בקרבתו מבנה באר, ות'מילה. בסמוך אליו קבר שיח' בדווי שיח' ראשיד ובית קברות בדווי קטן. במקום, היה מפגש שבילים ודרכים עתיקות מבאר שבע, ומחלוצה, במקביל לנחל הבשור. גם דרך הבשמים העתיקה עברה כאן בסמוך למקורות המים.

השיטה הסלילנית

יסלח לי הקורא באם אכתוב כמה שורות אישיות על העץ והסביבה. אל השיטה התוודעתי לראשונה בטיולי מרביבים אל באר הדאג' ושרידי גשר הרכבת התורכית שעל נחל הבשור. ואל הבוסתן הבדווי הקטן ששרד על גדות הנחל. הדרך הלכה מרביבים אל השיטה בתוואי עתיק ששימש גם את לוחמי הפלמ"ח במלחמת העצמאות בדרכם לכיבוש משלטי התמילה. בדרך זו נוסעים היינו כל המשפחה, בטרקטור ועגלה, ובג'יפ, אם לטיול, ואם לאיסוף כמהין, שהיו כאן בשפע. זכורות לטוב הכמהין הלבנות, שגדלו בכמה קטעים לאורך הדרך. צמחי השמשון היושב שעל שורשיהם מתפתחת הפטריה היו כאן במיטבם באזורי הלס המכוסה בחולות יציבים.

כאמור, בסמוך לשיטה שתי בארות: באר חיל ובאר נוספת שאינה  אלא ת'מילה. (מחפורת לא עמוקה שנחפרת עד למי אקוויפר האפיק). באר חיל הינה באר מוזרה מעין כמוה. מיקומה במרכז אפיק נחל הבשור, שכאן הוא צר ביותר. מבנה הבאר מורם מעל אפיק הנחל. בנוי מאבני גוויל מלוכדות בבטון, לגובה כשני מטר. את הבאר מכסה כיפת בטון בעלת פתח מלבני  מקורות ברזל. כיפה טיפוסית לבארות המשוקמות, הרבות בנגב, פרי  יוזמת שלטון המנדט הבריטי לסיוע לבדווים. שני פרטים כאן אינם הגיוניים. מדוע באמצע האפיק הנתון לשיטפונות קבועים. מטרים ספורים ממרכז האפיק ניתן לחפור באר בטוחה יותר. ומדוע הגובה הבלתי סביר?

ביר תמילה

לא רחוק ממבנה הבאר, כמאה מטרים ממנה, הייתה במדרגת אפיק נחל הבשור, ת'מילה. במפות אינה מסומנת אך שם היה לה, ביר דבייג'י. בשנות השמונים ביר דבייג'י כבר לא הייתה פעילה. אך השקע החפור היה קיים. וסביבו כמה שקתות אבן עתיקות. בחורף 1994 – 95 ארעו באזור שיטפונות עזים. לאחריהם נעלמה ביר דבייג'י כלא הייתה. הבדווים לא חזרו לשקמה. רק מעטים מהם נותרו באזור, וצריכת המים לעדרים נסמכה על הובלה במיכלים רתומים לטרקטורים.

כדי לחזור לסיפור ביר תמילה, יש להוסיף לרשימת הבארות את באר הדאג'.

באר הדאג'

באר הדאג' נמצאת על הגדה המזרחית של נחל הבשור. כ- 2 – 3 ק"מ מבאר חיל והשיטה. הבאר מדופנת באבני גזית, ובשפתה חריצים עמוקים. מעל הבאר בנוי קמרון מאבני גזית שנשא בעבר אנטיליה לשאיבת המים. לקימרון צמודות שתי בריכות אגירה בנויות גזית ומטויחות. בגג הקימרון שני פתחים לשרשרת האנטיליה, ומערכת שקעים ותעלות לכיוון המים אל הבריכות. בפתח הקימרון תקועים היו שני אדנים של הרכבת התורכית, לביטחון שואבי המים. הבאר הייתה רכושו של הבדווי מסלם אבן אוויד. אבן אוויד  התגורר עד מלחמת העצמאות בקסר רחב ידיים, כיום סמוך לגדר היישוב אשלים. הקסר נבנה בחלקו הגדול מאבני גשר מסילת הברזל התורכית שעל נחל הבשור.

אבן אוויד מכר את מי הבאר לרועים הבדווים. כאן נכנסת לסיפור עדותו של עיידה שליבה הקשיש, ז"ל, שחי באזור מילדותו. בארות האזור היו בבעלות פרטית ומימיהן נמכרו לרועים. הבריטים ניסו לסייע לרועים ולכרות כאן באר ציבורית. הצוות הבריטי ידע על מציאות ת'מילה כאן, ורצה לבנות את הבאר מעליה. בעלי הבארות שחששו לאבד את פרנסתם עשו יד אחת והוליכו את הבריטים למקום הנוכחי בתקווה שהשיטפונות בנחל יהרסו את הבאר.

עד כאן סיפור הבארות.

במלחמת העצמאות היה לשיטה תפקיד מעשי. בצילה נערך כינוס מפקדים ו"קבוצת פקודות". כוח פלמ"ח שיצא מרביבים, בדרך העתיקה, כבש את משלטי התמילה המצריים שנחפרו בגבעות הקירטון שמעל השיטה. כוח קדמי של ה"קומנדו הצרפתי" כבש את אחד המשלטים בסמוך לכביש המנדטורי לניצנה. הכוח העיקרי, בפיקודו של ברן  היה בדרכו לעזרת כוח הקומנדו, וכיבוש שאר משלטי התמילה המצריים. אך לא הגיע בזמן.  כוח הקומנדו נסוג ממשלט י"ג בהשאירו את פצועיו מתחת לגשר הרכבת התורכית. עם כיבוש מוצבי התמילה כולם, נמצאו כל הפצועים הרוגים לאחר התעללות.

עץ השיטה חי לו בבדידות מזהרת, במשך שנים אחדות בשולי שמורת הטבע "חולות משאבים" . בצמרתו היו קינים אחדים. בדרך כלל של זוג עורבים שחורים חומי עורף. לעיתים התנחל לו זוג בזים מצויים באחד הקינים. בהגיע פקח השמורה לעץ היו מתרוממים עורב ובז כאחד ומיד החלו קרבות יירוט באוויר. פעמים רבות נמצאו מתחת לעץ שריוני צבי חולות צעירים שעופות חוררו את שריונם הרך. בעשור האחרון נשבר ענף גדול ובמשך שנים מספר נשען על הקרקע מיובש, עד שנעלם באחת ממדורות הבדווים. כיום עוברת כאן לרגליו, דרך עפר משובשת אך בשימוש רב, בין כביש ניצנה ואשלים אל הכפר הבדווי החדש כפר הדאג'.

כיצד להגיע לביר תמילה ברכב רך

אפשרות ראשונה

נסיעה על כביש ניצנה 211. נפנה בכניסה לישוב אשלים. את כביש הגישה חוצה הכביש המנדטורי. על כביש זה ניסע דרומה כק"מ  ונרד ממנו לדרך עפר סלולה ורחבה. הישוב אשלים מימיננו מצפון לנו. לאחר כ- קילומטר או שניים נראה מצד שמאל את שרידי גשר הרכבת הצבאית התורכית שנסללה ב- 1915 – 1916 מלחמת העולם הראשונה. במבט לצפון, מעבר לגדר המערבית של אשלים נוכל לראות את שרידי "הקסר" הבדווי, קסר אבן אוויד. שניבנה מאבני הגשר התורכי. שני האתרים הם בקרבת הדרך. כדאי להשאיר את הרכב כמה שיותר קרוב ובטווח ראיה. ליד הקסר הדרך מושכת צפונה. כדי להגיע לבאר הדאג' יש לעזוב אותה ולהמשיך בדרך עפר מערבה. דרך העפר מחיבת נהיגה זהירה. גם באם החלטנו להמשיך בדרך הסלולה ולוותר על באר הדאג' הדרך הסלולה נגמרת ויש להמשיך בדרך עפר לא קלה. (בדרך  זו משתמשים הבדווים בדרכם לכפר הדאג').

אפשרות נוספת, מומלצת יותר – בצומת טללים אנו עוזבים את כביש 40 וממשיכים ישר על כביש211. מימין נראה את סימני הגבול הלבנים של שמורת חולות משאבים. נרד מהכביש באחת מהדרכים הרבות שבין גבול השמורה וכרמי הזיתים. אנו נוסעים בין שמורת החולות ונחל באר חיל. כדאי לנסות למצוא דרכים נוחות יותר לנסיעה. יש להיזהר בעת חציית טרסות אבן עתיקות. הדרכים יובילו אותנו אל מפגש הנחלים, אל העץ והבאר. מכאן ניתן לצאת בשתי דרכים: כמו שהגענו, או להמשיך בדרך העפר המשובשת אל כפר הדאג' הבדווי. כביש חדש במזרחו של הכפר יוציא אותנו אל כביש 222.

לרכבי שטח,  מומלץ לאחר הביקור בביר תמילה, לצאת לכיוון חלוצה בדרכים שלאורך נחל הבשור. קטע זה הוא בתחום שטח אש פעיל ולא מומלץ לנוע בו בימי חול. לאורך קטע זה מספר אתרים מעניינים שחלקם מסומנים במפות טיולים וסימון שבילים.

מערת האורווה – אתר מומלץ מאד לביקור.

מערת האורווה

שתי בארות – בסמוך לגדה הדרומית של נחל הבשור.

נחל הבשור

מפגש הנחלים בשור רביבים. – מעל המפגש בגדה הדרומית אתר פריהיסטורי גדול. חלוצה היא גן לאומי ויש לנוע בו בשבילים מסומנים.

טיול נעים

מקורות:

1, סיורי שטח עצמיים.

2, ליבנה אמנון (בוצי)  רמת הנגב סקר נוף ומסלולי טיול  הוצאת מועצה אזורית רמת נגב ורשות שמורות הטבע 1993.

עמודים 87-90, ביר גטאווי עמ' 104, מערת האורווה עמ' 115-116, עמ' 132-133, באר הדאג' עמ' 137-138, גשר רכבת תורכי, וקסר אבן אוויד עמ' 141-142.

Read Full Post »

מעט מידע מקדים, לפני שנצא לדרך על הסוללה התורכית בקטע הבא.

כאן ניכנס לתחום מעט מקצועי בתחום מעבירי המים והגשרונים. יש להבהיר שיש כמה סוגים שניבנו לפי כושרם להעביר כמויות מים שונות, ולפי גובה הסוללה.

ראשית, כל מעבירי המים, הגשרונים, והגשרים הגדולים, בנויים מיסודות וקירות מאבני גוויל (אבני שדה בלתי מסותתות בגדלים שונים) כל הבנייה מלוכדת בטיט תורכי בהיר מאד. כל הבנייה הזאת מצופה באבנים מהוקצעות או מסותתות. לכל חלק בגשר סיתות מיוחד.

כאשר הסוללה נמוכה, כחצי מטר ועד מטר, נמצא תמיד את מעביר המים המרובע. כל המעבירים מהטיפוס הזה, שנמצא בסוללה, לאורך הדרך יראו זהים. כאשר היה צורך להעביר יותר מים, קיים במקום מעביר זהה, כפול או משולש.

כאשר הסוללה גבוהה יותר נבנו מעבירי מים קשתיים שגובהם כשני מטר. באפיקי נחלים ניבנו גשרים. גם לגשרים מבנה קשתי אך הם גבוהים יותר מהמעבירים הקשתיים. בערוץ נחל יכול להיות גשר בעל שתי קשתות , עשרות קשתות, ולעיתים נדירות גשר גבוה בעל קשת אחת בלבד. כל קשת בגשר נשענת על שני בסיסים. כל בסיס משותף לשתי קשתות. הקשתות החיצוניות נשענות מצידן החיצוני על אומנה. שהוא החלק שבא במגע ישיר עם סוללת המסילה.

מעביר מים מרובע  גובה  60 ס"מ   רוחב 40 ס"מ   ריצוף    שתי כנפיים

אחד המעבירים הראשונים בדרכי היה מעביר נמוך מרובע. הבא אחריו היה כבר מעביר קשתי בקטע שהסוללה הייתה גבוהה יותר. מעביר קשתי בנוי מכמה חלקים. והכוונה לאבני הציפוי המסותתות. בכל מעביר מים או גשר קיים ריצוף אבן המונע התחתרות והריסת המבנה. על הרצפה משני העברים – קיר ישר, בנוי נדבכים אחדים מאבנים מהוקצעות. מעל נדבכים אלה מתחילה הקשת שבנויה מאבנים מסותתות. שני צידי הקשת נפגשים במרכז באבן הראשה. בחזית המעביר ניתן לראות יפה את מבנה הקשת. כל אבני הקשת מסותתות כטרפז כאשר החלק הצר כלפי פנים הקשת. אבן הראשה תמיד תבלוט מעט משאר אבני הקשת (ראה תמונה). בחזיתות המעביר תמיד תהיינה מצויות "כנפיים". שנפתחות כלפי חוץ. הכנפיים בנויות מאבנים מהוקצעות, כמו אבני הנדבכים התחתונים שמעליהם בנויה הקשת. הנדבך העליון של הכנפיים  תמיד יהיה אבן מסותתת שסוגרת גם את הקשת. הכנפיים נועדו לרכז את זרימת המים ולהגן על המבנה מפני סחיפה.

תמונה 1 אבן הראשה, בולטת מעל נדבך הקשת ובולטת גם מפני הנדבך. נדבך עליון חלק, שסוגר על הכנפיים והקשת. כדאי לשים לב לאבן המרכזית של הנדבך העליון של הכנף, שהיא בעלת חוד שנעוץ בנדבך תחתון.

למזלכם, לא אתאר כאן את כל מעבירי המים של הרכבת התורכית. המצב בשטח הוא בין שרידות קרובה לאפס כלומר נותרו במקום מספר אבנים. לבין מבנה שלם או כמעט שלם. באחד המעבירים שבו שרדה הקשת כולה אבל רק חלק מהכנפיים, חיכתה לי הפתעה. על אחת האבנים חקיקה באבן. חיל בריטי שעבר במקום, עצר, הציץ למבנה, התפעל כנראה מיופיו אם כי שרדו יפים ממנו. או אולי נח בצילו מחמסין סתווי מצוי. מעביר המים קרוב בנקודה זו לכביש המנדטורי באר-שבע  – ניצנה. החיל לא ביטל את זמנו והותיר לנו את פרטיו בראשי תיבות: שם, יחידה, מספר אישי, ותאריך. VX 50450  T.A.H. 20.10.41 מי שמכיר מוזמן ליצור קשר. שתי חריתות נוספות בנות זמננו לא נחשבות.

תמונה 2 מעביר-כתובת חזית מערבית

מעביר מים כתובת צד מערבי

תמונה 3 מעביר-כתובת חזית מזרחית

כתובת בריטי

תמונה 4 כתובת חיל בריטי

לפעם הבאה הותרתי את סיפור גשרי באר חיל והזמנת אנשי הביטחון למקום

Read Full Post »

כאמור, כאשר התחלתי ללכת בעקבות התורכים, ידעתי רק באופן כללי מה אמצא בשטח ומה ארצה לתעד. אם כי החלטתי לתעד כמה שיותר פרטים. חשבתי על מעבירי המים והגשרים. כל אחד מהם מלאכת מחשבת. אך מסתבר שיש פרטים רבים נוספים שלא תמיד מובנים לאנשים שאין להם מושג בבניית מסילות או בהפעלת רכבות.

אחד הפרטים אליהם שמתי לב ומצאתי בו עניין היה טיב החצץ שמפוזר על הסוללה. על החצץ מונחים בדרך כלל האדנים. לכאורה מה מעניין? כיום הרכבת מביאה בקרונות מטען, חצץ ממחצבות שופכים, ומפזרים. הכול לבן הכול אחיד. לפני 100 שנים הדברים התנהלו אחרת. מעט מאד כלים גדולים. הרוב נעשה בעבודת ידיים. בעת המלחמה (מלחמת העולם הראשונה) ההובלה נעשתה בעגלות עם סוסים או בקרונות על מסילה צרה שנמשכות ע"י סוסים או פרדות.

תוואי המסילה עובר בתאי שטח שונים. רבים בתוואי הם משטחי הצור הענקיים. המסילה חוצה וואדיות שבהן שפע אבנים בגדלים שונים.

תוך כדי ההליכה על התוואי, במרומי סוללה גבוהה, אני מבחין שצבע החצץ שמתחת רגלי משתנה באחת. מחצץ לבן – חום, לחצץ חום שכולו חצץ צור. ואכן המסילה כאן עוברת במשטח צור רחב ידיים. ואין סיבה שבעולם להביא דווקא חצץ לבן ממרחקים. הדבר נכון גם בקרבה לערוצי נחלים. אך מה עושים כאשר תוואי המסילה עובר בשטח שאין בו לא מזה ולא מזה?

אני בטוח שאנשים צעירים לא ראו כיצד היו סוללים פעם כבישים. הבית בו נולדתי, היה ברחוב בן שלושה בתים מכל צד. רחוב ללא שם המסתעף מרחוב ביאליק. הרחוב נקרא בשם הזמני המכובד, סמטת רחוב ביאליק. (כיום רחוב גבעתי).

לרחוב החולי החלו להגיע בעגלות סוסים, אבני גיר בגדלים שונים. אנשים קבעו אותם בתוך החול ואת החללים שביניהם מלאו בחצץ שריסקו בפטישים בו במקום. מעל מצע זה הניחו את האספלט.

כאן אחזור למסילה התורכית, בקטע החוצה את הערוצים הרבים של נחל באר חיל. הערוצים הללו שימשו בתקופות קדומות (רומי-ביזאנטי) להצפת משטחים מפולסים המאפשרת חקלאות מפוארת במדבר. לעצירת מי הנגר בנו החקלאים הקדומים, סכרי אבן רבים וארוכים. חקלאות כזו התקיימה בכל רחבי הנגב.

כאשר נסללה המסילה בשנת 1915 הובלו סכרי האבן הרבים אל סוללת המסילה ורוסקו שם לגודל המתאים, לחצץ מסילה תורכית.

מעבירי מים

 מן הסתם, סוללת אדמה גבוהה או גם נמוכה, תעצור מי נגר כתוצאת גשם או שיטפונות בואדיות. כדי למנוע זרימות מים מעל המסילה, וסחיפתה יש צורך במעבירי מים ובואדיות רחבים יש צורך לבנות גשרים לעיתים ארוכים מאד. מסתבר שהייתה שיטה והיה תכנון. יש מספר טיפוסי גשרים כמעט כולם נראים זהים לפי גודלם. וכל טיפוס גשר יפה מקודמו (נא לא להגזים).

העורכת שלי ביקשה קטעים קצרים. בפעם הבאה, סיפור הקטע של גשרי נחל באר חיל. סיפור הקומנדו הצרפתי ממלחמת העצמאות. ועקבות חיל בריטי מתקופת מלחמת העולם השנייה.

Read Full Post »

שלום לכל קוראי

כלומר, אני מוסר שלום לעצמי מכיוון שאני הקורא היחידי של דברי. רציתי לספר על מה שקרה לי היום. אך מאחר שעדיין לא ידוע לנו מה קרה אתמול ושלשום, יקשה עלי הדבר.

בכל אופן אתחיל מההתחלה. בודאי זכור לכם שלפני שנתיים בדיוק עברתי ניתוח לב פתוח. כמעט כלום. בסך הכל שלושה מעקפים והחלפת מסתם. (אני מבקש מראש סליחה על שינוי כיוון הכתיבה, מדבר אחד למשהו שונה). כן המסתם- בשיחה מקדימה לפני הניתוח עם רופא קרדיולוג הוברר לי שיטליאו את הלב שלי במשהו ביולוגי, משהו שבדרך כלל לוקחים מחזיר. בסדר חזיר, אך האם זה מחזיק עד 120? ובכן לא מקובל שזה מחזיק כ-15 שנים. אתם לא יודעים כמובן, מה גילי. הפעלתי מיד את שתי ידי ועשר אצבעותי והוספתי 15. בסדר אמרתי לעצמי זה יספיק. אולי עוד נדבר בעתיד על השנתיים הקשות הללו. שנתיים בהן כמעט לא עסקתי בפרויקטים בהם טיפלתי קודם לכן: שורשים משפחתיים, שעמדו לפני גמר עבודה. תכניות לחידוש סקר נוף רמת נגב, בעזרת גופים שונים ובני נוער רבים.  וחקר וכתיבה של ההיסטוריה של ביר עסלוג'. (היכן מקום זה?)

שנתיים שכמעט לא נגעתי בקלידי המחשב. בתקופה ארוכה וקשה זו, הייתה נחמתי משתלת ריבוי הצמחים שלי. שעזרה לי להישאר עצמי.

לפני כחודשיים או שלושה התחלתי להרגיש "חדש", והרגשתי צורך לבדוק את הכושר האישי שלי. במשך רוב חיי הבוגרים הייתי איש שדה, טבע, היסטוריה, וגיאוגרפיה. (מי יכול לדעת מה הסדר הנכון?) מכיוון שמזה כמה שנים אני חבר בעמותה "לשימור מורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל". איזה שם ארוך. אך טבעי היה שאבדוק את כושרי בהליכה לאורך סוללת המסילה הצבאית התורכית שנסללה בשנות המלחמה הזאת. את תוואי במסילה הכרתי מנסיעה בג'יפ לאורכה. בסקר הנוף כללתי מספר אתרים יפים מהמסילה. קראתי וראיתי גם סקרים של אחרים. אך נדמה לי שאף אחד לא הלך ברגל לאורכה.  סיור ראשון שכלל תרמיל גב שהכיל: מצלמה, משקפת, G.P.S., מפה טופוגרפית 50.000, פנקס ועט, וכמובן מים. הסיור שארך כשלוש שעות עבר בהצלחה. מבחן הכושר הניב: תאור מפורט של תוואי המסילה, צילום של מעבירי המים הרבים שכל אחד מהם מלאכת מחשבת. ועוד פרטים מעניינים וחשובים שהינם מיותרים כאן ועכשיו.

כמובן שהמשך, כבר נראה כפרויקט חדש ורב עניין. קטע המסילה שנראה לי רלבנטי לסקירה, אורכו עשרות קילומטרים. מבטיח גם צילומים מעניינים מהדרך.

אבל, אגב דילוג על כל קטעי ההליכה הקודמים, אני מגיע לארוע שבגללו אני מקיים את הבטחתי לעורכת הבלוג שלי, לכתוב.

שלא כמנהגי, נסיעה בתחבורה ציבורית, נסעתי הפעם כטרמפיסט בהסעת הגננות לאזור ניצנה. ירדתי בדיוק בנקודה בה רציתי ללכת אל תחילת המסלול. הגננות הסתכלו עלי כעל פסיכי מוחלט. יורד מהמכונית אל הלא כלום-אל מדבר צחיח. הסברתי שכל בדואי מצוי עושה כך. האם שכנעתי מישהי? הסיור ארך כשלוש שעות. במהלכן לא ראיתי דברים גדולים או יפים אך בכל זאת תיעדתי פרטים נוספים השייכים למסילה. רוב קטעי המסילה נמצאו בתוך גדרות מחנות צהליים, שאליהם כמובן אינני נכנס. כך שלא הייתי עסוק במיוחד בתיעוד. בדרך החוצה אל הכביש ותחנת האוטובוס 044, הלכתי לאתר שהוא, מכר ותיק שלי. באר רות, ששופצה על ידי שלטון המנדט הבריטי עבור הבדואים. הבאר יבשה כבר שנים רבות. מסביבה זרועים אלפי שברי חרס שחורים שברי הג'ארות של הבדואים משתמשי הבאר עד מלחמת העצמאות. ממזרח לוואדי ולבאר, גבעת חולית ארוכה וצרה. על שלוחה חולית זו נסעתי לאחרונה לפני כשלושים שנה בג'יפ רשות שמורות הטבע. שיניתי כיוון ובמקום לצאת לכביש מערבה התחלתי לטפס על השלוחה החולית שמהלכה צפון דרום. החול בתנועה בלתי פוסקת אך לא היום . נפגשתי במכרים ותיקים, שנוניות שממיות וחומטים. כמובן, עקבותיהם על החול החלק. גם עקבות דקים של שני צעירי נחשי עכן קטן. ממזרח לשלוחה החולית גדר מחנה. בקצה השלוחה מעבר (ע-ב סגול) לכביש מחנה פעיל נוסף שליד שעריו תחנת אוטובוס 044 אליו פני מועדות. בקצה השלוחה בין גרוטאות מגעילות אתר חנייה ענק ובו "מככבים" מאות ואלפים של חרסים אבנים קלויות באש. ואבני צור. כל אלה חפצים שאינם מצויים בטבע במקומות אלה. כולם מעשי ידי קדמוני אדם. מיד בתחילה אני מרים ראש חץ פריהיסטורי. שנים רציתי להרים מהחול פריט כזה. והנה זה קרה. (האם אוכל להחזירו למקומו בעתיד?) שיטוטי במקום ארכו. ומרחוק ראיתי שהחמצתי אוטובוס. גם את האוטובוס הבא כעבור זמן החמצתי. אך החמצה זו נתנה לי את הזמן לארוחת בוקר מאוחרת בתחנת האוטובוס. כמעט סיימתי את הסעודה, כשחיילים מספר בחגור מלא שועטים לעברי. לא ממש הבנתי מה לי ולהם. בסמוך אלי התפזר הכוח וחייל ניגש אלי. בשבתי על המדרכה הוא נראה לי גבוה. רק כשקמתי ממקומי, ראיתי את דרגות הסגן שלו. הוא החל בשאלות מוזרות שמי וכתובתי והיכן כובע הצמר שלי. את החולצה האדומה הוא ראה בעצמו. והאם אני הייתי זמן רב על גבעת החול. מסתבר שמישהו במחנה זיהה דמות חשודה בכובע צמר וחולצה אדומה. כובע הצמר היה גוזמה הייתי בכובע רחב שוליים. כאן נתמלאתי גאווה בצבא שלנו, שהוציא כיתת כוננות למטייל לא מזוהה. כשנפרדנו בידידות, שמעתי את מנועו של האוטובוס. רק כאן לא בטח בי נהג האוטובוס, שאני אזרח ותיק וביקש תעודה מזהה.

להתראות בהתחלת סיפור המסילה.

Read Full Post »

פינת החי בקיבוץ רביבים

סיפורו של מפעל חינוכי מתחילתו ועד סופו. כתב, ערך ועדכן: אמנון (בוצי) ליבנה

ביר עסלוג'

מתקופת האבן הקדומה ועד ימינו. כתב, ערך ועדכן: אמנון (בוצי) ליבנה

אמנון (בוצי) ליבנה

האדם, המדבר ומה שבינהם

כשקטרים צפרו בנגב

כתב, ערך ועדכן: אמנון (בוצי) ליבנה