אתרים נבחרים
1, ביר גטאוי או ביר אל-קטאוי
2, ביר אריאטי
3, מערת האורווה
4 עץ שיטה סלילנית
5, בית קברות ראשד
6, ביר דביג'י
7, ביר ת'מילה
8, ביר הדאג'
9, בית קברות
10, קסר אבן אג'ויעד
11, גשר הרכבת
12, עץ שיטה סלילנית גדול
13, מלחמת העצמאות מבצע חורב
14, אתר "הקומנדו הצרפתי"
ביר ת'מילה ועץ השיטה שבסמוך אליו, הם במרכזם של מספר אתרים, על גדות אפיק נחל הבשור, בהם אני עוסק במשך שנים רבות. כאן ירוכז המידע שברשותי.
סדר כתיבת האתרים, ממערב – באר אריאטי שבגבול כפר הדאג', עד לגשר הרכבת התורכי, במעלה הואדי. במזרח. בסיום כל אתר תובא רשימת מקורות, וצילומי האתר.
נחל הבשור כמו נחלים אחרים, היה בעל שמות נפרדים לכל קטע: הקטע הנבחר, בו אנו עוסקים, נקרא ואדי ת'מילה. ((Themele ממזרח לו הקטע הקניוני – דיקת אל עמארין. (Diqat el amrin) הקטע שממערב לו, נקרא ואדי חלוצה (el halasa)
ביר גטאווי ביר אל-קטאוי נ.צ. 169057/550116
הבאר חפורה על הגדה הדרומית של נחל הבשור מסומנת במפת סקר מקורות המים של מיכאל וימרס מ- 8.1.1948 הסקר נערך כנראה על ידי אריה יחיאלי. ארכיון רביבים
מידי פעם מתעוררת מחלוקת בין חוקרים על האפשרות שבדווים חפרו במו ידיהם בארות או באר מסוימת. כאן ישנה עדות של ששון בר צבי על חפירת הבאר.
נחפרה כנראה בין השנים 1946 – 1948. בחיפוש במפות ישנות (אבי נבון) לא נמצא סימון לבאר כזו. אך גם במפות עדכניות אין זכר לבאר הזו.
הבאר שעומקה כ-11 מטר, שופעת מים רוב חודשי השנה. מדופנת בטון ושפתה בנויה אבני גזית, מלוכדות בבטון. ממזרח לה בריכת אגירה, ששיטחה 4.10 X 4.20 מטר. עובי דופן הבריכה 55 ס"מ. לאורך הדופן הצפונית בנויה שוקת. מסביב לבאר, יסודות מבנה מאבני גיר קשה, חלקן מסותתות. שטח המבנה 7 X 4 מטר. פתח הכניסה למבנה בדופן המערבית.
כיצד נקבע מיקום החפירה לפי ששון בר צבי?
"בשלהי שנת 1946 התפרסם באוהלים שמסביבנו שהבדווי צאלח אלקטאוי, שהיה שכן לקרקע אתנו וחנה על גדות ואדי ת'מילה, חפר באר ומצא מים רבים ומתוקים.
לא היה מאורע משמח באזור זה כמציאת מים. ולכן באו כל הבדווים מהסביבה, בקרו וראו את הבאר, חקרו, שאלו וברכו את צאלח להצלחתו.
וגם אני באתי לברכו ככל היתר, ואיתי עודה וסלמאן אבן טרבוש.
אמר צאלח: ראיתי שהיהודים חפרו באר כאן, ומצאו מים. אמרתי לעצמי שכדאי לי לחפור ובטח אמצא גם אני מים. מכיוון שלא ידעתי איפה בדיוק לקדוח, סמכתי על אללה. מה עשיתי?
הבאתי את בתי הקטנה, כבת 6 שנים, ושאלתי אותה: הגידי בתי; האם לחפור באר? אמרה: כדאי. אמרתי: ואיפה? אמרה: שם. והלכה עד שעמדה על המקום הזה.
אז חפרנו כאן ומצאנו מים. אלוהים שומע לאלה שלא עשו כל חטא או פשע בימיהם, וממלא משאלות ליבם. ואיך יכול היה אלוהים שלא להיענות לבקשתה של ילדה קטנה?"
ששון
מקורות:
ארכיון רביבים תיק ששון בר צבי
נעשה ניסיון לבדוק במפות ישנות סימון לבאר. את הבדיקה ערך אבי נבון. לא נמצא סימון כזה. אך אין סימון לבאר גם במפות עדכניות.
באר אריאטי נ.צ. 169751/548683
חפורה כ-300 מטר מדרום לאפיק נחל הבשור. עומקה כ- 7 מטר. יבשה כיום, מדופנת ביציקת בטון גסה. נראה שהתבנית ליציקה נעשתה מפח חביות. (דיפון זהה מוכר מעוד שתי בארות, באר (ביר אבו כרישאן- ביר סלמאן אבו סמרה) על גדת נחל רביבים. ובאר נוספת מצפון לנחל רביבים בקרבת צומת משאבים.)
עם התנחלות הבדווים בכפר הדאג' נעשה ניסיון לנקות את הבאר. הוצאו מתוכה כמויות חול וחלוקי נחל אך לא הגיעו למים.
מקורות:
– מפת סקר מיכאל וימרס ואריה יחיאלי
-סקר שדה
מערת האורווה נ.צ. 169269/548002
נחצבה בראש גבעה קירטונית ב-נ.ג. 284, שממנה תצפית טובה אל עבר נחל הבשור ויובליו. את הידיעות על מציאות מערת אורווה "תורכית" קיבל יעקב שמש חבר קיבוץ רביבים, מבדווים, בשנים עברו. אך לא היה עדיין בשטח מי שהיה לו עניין במידע.
את העובדה שהמערה נחשפה מחדש, ואת מקומה המדויק גילה פקח רשות שמורות הטבע, אורי מלכה.
בתקופת "מלחמת המפרץ", השתמשו בדווים בבורות מים ומחפורות שונות, כמקלטים ו"חדרים אטומים". קבוצת הבדווים שהתנחלו בסמיכות לנחל הבשור, ולמערה, ניקו את פתחה מחולות נודדים שזרמו אליה במשך השנים. על פתחה תלו יריעת פלסטיק גדולה ועבה.
("כחדר אטום" נוסף באזור שימש בור המים המעניין, המכונה בור פקועה. בו שרדו קשתות עתיקות שתמכו כנראה תקרה. ושרידי טיח על הדפנות. בדופן המערבית של בריכה זו פתח אל בור צמוד חצוב. פתח זה הוצר בבניית משקוף בטון ומעליו הונחה יריעת פלסטיק)
אל המערה יורד מסדרון חצוב, ברוחב כ- 3 מטר, שמוביל אל שני פתחים סמוכים האחד לשני. פתח מדור האורווה נמצא בהמשכו הישיר של המסדרון החצוב. מידות חלל האורווה כ- 9 X 6 מטר. את החלל מחלק קיר שהושאר בעת החציבה, לשני חלקים לא שווים. החלק הגדול ריק ממתקנים, לבד משוקת חצובה. על פני השוקת מגרעת. כנראה להנחת מכסה. בכל קירות המדור והתקרה, שקעים ששימשו כנראה לקשירת הסוסים, או למטרות נוספות.
בקיר החוצץ בין שני המדורים. ארבעה פתחים. בבסיס כל פתח אבוס חצוב. בין הפתח השמאלי-צפוני ושלושת הפתחים האחרים, חצוב פתח כניסה לסוסים.
האגף הנוסף, חצוב בצורת טרפז. שימש כנראה למגורי אדם או כמחסן מזון של האורווה. מול הפתח חצוב בדופן, כעין ספסל אבן. ספסל נוסף כנראה, מכוסה בחול. בפתחי המדורים שקעים במזוזות המעידים על מציאות דלתות.
מקורות:
סקר שדה
סקר נוף רמת נגב עמוד 115-116
עץ השיטה בביר ת'מילה נ.צ. 1212/0455
שיטה סלילנית (סיאל בערבית) Acacia raddiana
עץ השיטה היפה צומח על מדרגת נחל גבוהה, סמוך למפגש הנחלים בשור ובאר חיל. בסמוך אליו בית קברות קטן וקבר שיח' ראשד.
השיטה גדלה בשולי שמורת "חולות משאבים". בצמרתה קינים אחדים, של עורבים חומי עורף. לעיתים מתנחל לו זוג בזים מצויים באחד הקינים החילופיים של העורבים. בהגיע רכב אל קרבת העץ היו מתרוממים עורב שחור ובז מצוי כאחד, ומיד החלו "קרבות אוויר". מתחת לעץ נמצאו פעמים אחדות שריוני צבי חולות צעירים, מנוקבים. כנראה שרידי ארוחתם של העורבים.
בעשור האחרון נשבר ענף גדול של העץ, במשך שנים מספר היה הענף שעון בצמרתו המתדלדלת על הקרקע, עד שנעלם, כנראה באחת ממדורות הבדווים, שכניו החדשים-ישנים.
כיום עוברת לרגליו דרך עפר משובשת אך בשימוש רב של רכבי הבדווים הבאים מאזור אשלים אל כפר הדאג'.
בתקופת מלחמת העצמאות היה העץ במרכזם של קרבות כיבוש משלטי התמילה ותחתיו נערכה קבוצת פקודות בעיצומו של קרב, ובעיצומה של פרשה קשה בגורלה של פלוגת ה"קומנדו הצרפתי".
קבר ראשד נ.צ 1212/0455
על מדרגת נחל הבשור בצומת עם נחל באר חיל, מצפון לבאר וליד עץ השיטה הגדול נמצא קבר ראשד, מבנה בלוקים מסויד בלבן. נמצא בתוך בית קברות ישן. המבנה הוקם בשנת 1984 ועליו כתובת בערבית ודגלים לבנים.
"כוחו של ראשד גדול בכל הקשור להולדה ובאות אליו נשים עקרות" (מתוך נגב 80 זאב זיוון)
קבר ראשד היה מכוסה גל אבנים, לא גדול בהרבה, מקברים אחרים באותו בית קברות. בשנות ה- 70 ושנות ה-80 של המאה הקודמת החלה התנחלות של קבוצת בדווים לאזור רביבים. הקבוצה כונתה ה-חמסתאש קבוצת 15 המשפחות. משפחות הקבוצה הקימו אוהלים באזור חלוצה ופונו. חזרו והתיישבו בסביבות רביבים, על גדות נחלי בשור ורביבים. בתקופה זו, בשנת 1984 הוקם מעל גל האבנים, מבנה בלוקים מסויד מעליו כעין תורן ברזל לתליית הדגלונים הלבנים.
לא מצאתי בתולדות באר שבע ושבטיה של עארף אל עארף ובמקורותי המצומצמים האחרים, עוד פרטים על ראשד ומשפחתו. עם זאת:
בעיתון "אל-דפאע" משנת 1946 פורסמה רשימת המשתתפים בכנס של נציגי האזורים לבאר שבע וחברון שאורגן על ידי שייח' העזאזמה סלאמה בן סעיד. הכנס דן בבעיות השעה באזורים. בין שאר המשתתפים מופיע שמו של מוסה אבו ראשד – ערב תיאהה.
ארכיון תולדות ההגנה באדיבות ארכיון טוביהו.
ביר עווד א-דבייג'י נ.צ. 1211/0454
מיקומה היה כמאה מטר מביר ת'מילה. במפות איננה מסומנת, אך שם היה לה. ביר דבייג'י. (עיידה שליבי בע"פ) בשנות ה-80 ביר דבייג'י כבר לא הייתה פעילה. על מדרגת ואדי רחבה מדרום לאפיק הנחל, נותר שקע עגול ורחב. ספק באר סתומה ספק ת'מילה חפורה. מסביב לשקע מספר אבנים גדולות שאין לדעת היכן מקורן, שעליהן חריצי חבלים. בתחתית השקע מספר שקתות אבן שבורות. כל פריטי האבן מרמזים על מקור מים, שאיננו קיים יותר.
בשיטפון הענק של חורף 1994-1995 נעלם, כלא היה, השקע במדרגת הוואדי, ואיתו נעלמו כל שרידי האבן.
באר חיל (ביר ת'מילה) נ.צ. 1212/045
ממוקמת בסמוך למפגש הנחלים בשור – באר חיל. ערוץ נחל הבשור (ואדי תמילה) כאן צר ושטוח. לא הייתה כאן כריית חלוקים שגרמה להתחתרות, והתרחבות הערוץ.
ה"באר" – מבנה גבוה כ- 2 מטר מעל פני הערוץ. בנוי בהיקפו החיצוני מאבני גוויל מלוכדות במלט. בראשו כיפת בטון קמורה ובה פתח מלבני במסגרת קורות ברזל. אופייני לבארות ששופצו בידי שלטונות המנדט הבריטי. (קיים דמיון כלשהו למבנה גבוה כזה, בבאר רסיסים נ.צ. 1591/5207)
המבנה כולו סתום לחלוטין בסחף חלוקים. המיקום הבלתי רגיל של הבאר, במרכז האפיק, מתמיה. מה עוד שהאפיק כאן אינו רחב ובקלות יכלו לחפור את הבאר מחוץ לו על מדרגת הוואדי הנמוכה.
את הסיפור הבא שמענו מפי עיידה שלייבי ז"ל מבני העזזמה, בעת הכנת סקר נוף רמת נגב, בשנות ה-80 של המאה הקודמת. ייתכן שהסיפור ייתן לנו את ההסבר למבנה באר מוזר זה.
בתקופת המנדט הבריטי פעלו באזור מספר בארות שהיו רכוש פרטי ובעליהן מכרו את המים להשקיית הצאן לרועים.
הבריטים ששיפצו, או כרו בארות ציבוריות התכוונו גם כאן לכרות באר ציבורית. בקרבת מקום הייתה באר בלתי מדופנת או ת'מילה – ביר עווד א-דבייג'י (ראה אתר ביר דבייג'י). ובקרבתה מיקמו את ביר ת'מילה כנראה על ת'מילה קיימת. המיקום הוצע על ידי בעלי הבארות המקומיים שעשו יד אחת כדי לא לאבד את פרנסתם, ובתקווה שהשיטפונות בנחל יהרסו את מבנה הבאר.
ביר הדאג' נ.צ. 170785/543164
באר בגדה המזרחית של נחל הבשור. הבאר נראית קדומה. מדופנת באבני גזית ובשפתה חריצים עמוקים של חבלים. מעל הבאר בנוי קמרון מאבני גזית המעיד על שימוש במתקן אנטיליה לשאיבת המים. לקמרון צמודות מצפון שתי בריכות מים בנויות גזית.
הקמרון מקורה בגג שטוח מטויח במלט, ובו שני פתחים רבועים, שבהם עברה שרשרת מיכלי האנטיליה. המים נשפכו על שקע בגג ומכאן הוזרמו לבריכות. שטח הבריכות, הגדולה: 4 X 4 מטר, הקטנה יותר 1.5 X 1.5 מטר. עובי קירותיהן כ- 1 מטר. לבריכה הגדולה צמודים שרידי חדר שנראה מאוחר לקמרון
בפתח המערבי של הקמרון, היו תקועים בקרקע שני אדנים ממסילת הברזל התורכית. (ראה צילום). באוגוסט 1989 נוקתה הבאר על ידי בדווים, שהוציאו מתוכה לכלוך רב: חביות, פחים, אדמה ואבנים. לאחר הניקוי נראו פני המים בעומק כ-20 מטר.
לפי דברי עיידה שלייבי הבאר הייתה רכושו של מסלם אבן עוויד, (אבו אג'ויעד) (ראה אתר קסר אבן אבויד) שבבעלותו היה קסר בקרבת גשר הרכבת התורכית בנחל הבשור.
בקרבת הבאר שרידים של חצר קדומה ושרידים קדומים נוספים. בקרבת הבאר בית קברות שבו נקברו כנראה, גם חיילים מצרים בתקופת מלחמת העצמאות.
על שם הבאר, נקרא הכפר הבדווי המוכר למחצה " כפר הדאג' " או "ביר הדאג'"
בשנות ה-30 של המאה הקודמת נערך כאן קידוח מים ניסיוני במסגרת המלצת ועדת פיל הבריטית. את סיפור ניסיון הקידוח של שלוש בארות כאלה פרסמתי בעבר בעלון קיבוץ רביבים, ובבלוג האישי.
קידוחי ממשלת המנדט – קידוח חלוצה ( באר משה) קידוח ביר חדג (ביר הדאג') וקידוח ניצנה.
את סיפור הקידוחים מספר זלמן מרט (ארכיון תולדות "ההגנה") הסיפור יינתן כפי שנכתב בהשמטת הקטעים שאינם נוגעים ישירות לעניין.
"בסוף דצמבר1937 בסיום קורס המכ"ים (של מחוז תל אביב) באבן-יהודה, אמר לנו מפקד הקורס ש"ההגנה" מחפשת מפקדים לתפקיד אבטחת קידוחי מים שיעשו ב-1938 בנגב לפי המלצה של ועדת פיל. קידוחים אלה, נאמר, יבוצעו ע"י הממשלה באמצעות קבלנים יהודים.
הכוונה הייתה שבכל קידוח שייעשה בסביבה ערבית ורחוקה ממרכזים יהודים, יוקם מחנה מבוצר, ופועלי הקידוח ושומרים מיוחדים שיגויסו יהוו גם את חיל המצב של פעולה זו לאותו זמן.
קיבלתי הצעה זו. הפסקתי את הלימודים וקיבלתי על עצמי את התפקיד."
שיירת הקודחים והשומרים, יצאה לנגב דרך עזה ובאר שבע, בינואר 1938." ביציאה מבאר שבע התפצלה השיירה, לשיירות קטנות יותר.
הקבוצה שלנו הגיעה לביר עסלוג', בלילה, לנו בתחנת המשטרה".
בבוקר פנו שתי מכוניות מערבה, למקום הקידוח. הקידוח נקרא קידוח חלוצה. (כיום שם קיבוץ רביבים) האחראי לקידוח – נובק. (באר משה, א.ל.)
אנחנו פנינו דרומה (על הכביש המנדטורי, א.ל.) עד ואדי תמילה, (נחל הבשור, א.ל.) פנינו מערבה, והגענו לביר-חדג (ביר הדאג'). במקום זה הקמנו את המחנה. ביצרנו שטח של כ-200 מטר מרובע בשקי חול, סביב צריף המגורים ומכונת הקידוח. מצבת כוח האדם במחנה 6-7 שוטרים ו- 6 פועלים.
כדי להגן על מחנה הקודחים והציוד מפני הבדווים תושבי הנגב הוקם סביב כל קידוח מחנה מבוצר. שומרים מיוחדים, ופועלי הקידוח מהווים את חיל המצב. חיל המצב היה מצויד בנשק לגלי ואף התאמן בירי תוך כדי עבודת הקידוח."
בסביבת הקידוח התגוררו בדווים , אחדים עבדו בצוות הקידוח. סיפקו מים ומעט מצרכים.
ביום השני לעבודת הקידוח ביקר במקום מושל המחוז עארף אל עארף.
מפקד משטרת באר שבע ביקר בקידוח פעמים מספר, בדק את סידורי הביטחון ויעץ. הבדווים התלוננו בפניו שאנשים מהצוות מתאמנים ויורים בשטח.
המשטרה צרפה לכל מחנה שוטר אחד או שניים ממשטרת הגמלים. אלה הקימו את אוהלם צמוד למחנה.
"הקידוח נערך במשך שלושה חודשים. בתקופה זו ביקרתי בקידוח חלוצה (באר משה, א.ל.) שם נמצאו מעט מים. בביר חדג (הדאג') לא נמצאו מים. הקידוח הופסק והציוד הועבר לניצנה – עוג'ה אל חפיר. למעשה כל עניין הקידוחים היה יותר סקר, שעליו היה אחראי הגיאולוג האנגלי בראון. "
בקידוח עוג'ה, בו נמצאו מים, הוקם כמו בשאר הקידוחים מחנה מבוצר. התקופה הייתה תקופת מתח (מאורעות 1936 – 1939) ויום אחד הגיעה פקודה לחסל את המחנה לרגל החמרת מצב הביטחון בארץ. המחנה פורק והצוות והציוד נסעו עד לאזור בית אשל לעתיד. כאן במבואות באר שבע התארגן מחנה גדול: כ-20 מכוניות בהן כ-150 יהודים. עם סיום ריכוז כל צוותי הקידוחים. עברה השיירה בלילה את באר שבע השרויה בעוצר. במושבה, רחובות, התפזרה השיירה.
סוף דבר.
"לימים בא אלי הקבלן בעל המכונה איתו עבדתי, סיפר שמעוניינים שמשק קציעות, נדמה לו, (היאחזות הנחל גבעת רחל- קציעות, א.ל.) יקבל מים מהבאר שקדחנו, אבל אינו יכול למצוא את הקידוח. ירדנו למקום עם הקבלן, המכונאי, והנהג התפזרנו בשרשרת וחיפשנו. נזכרתי בכיוון, הלכתי ישר ועליתי על הקידוח. הוא ניזוק אמנם, אך תוקן והמשק שעל יד ניצנה מקבל את המים מהקידוח ההוא.
במי הבאר הזו השתמשתי להשקיית גן הירק שעליו הייתי אחראי בתקופת השירות בקציעות 1956 (א.ל.)
בשנת 1956 שהה גרעין לנגב א' לרביבים בתקופת שרות של כ-6 חודשים בהיאחזות הנחל בקציעות. הימים היו מתוחים תקופת הפדאיונים, מיקוש כבישים ודרכי האזור, והכנות שאותן לא הבנו, למבצע סיני. עם כל זאת הפעלנו משק חקלאי: לול הטלה, עדר צאן וגן ירק אותו עיבדנו לפני היות הטרקטור, בעזרת פרד. את המים לחצר ולגן הירק קיבלנו מהבאר החדשה בניצנה. כנראה שהופעלה במנוע דיזל. המפעיל האזרחי שהה איתנו בהיאחזות, ובעת צאתו לבאר בלילה לווה ע"י צוות חיילים.
בית קברות ביר הדאג' נ.צ.מ 170479/543099
בקרבת ביר הדאג' על הגדה המערבית של נחל הבשור בית קברות. ייתכן קדום. באזור שרידים עתיקים כנראה מהתקופה הביזנטית. ייתכן אף שביר הדאג' – הבאר הסמוכה, שייכת לתקופה זו. יש להניח שבדווים קברו בו בעבר את מתיהם. לפי עדות עיידה שליבי, קבר כאן הצבא המצרי את מתיו בתקופת מלחמת העצמאות, ומנע את גישת הבדווים לבית הקברות. (כנראה על רקע זה קיימים הקברים של משפחת אבו חביק בערוץ סמוך, נ.צ.1192/0445.) כיום מטופל בית הקברות הישן. שטחו מגודר וחלק מהמצבות מסויד. בית הקברות בשימוש מחודש על ידי תושבי כפר הדאג'.
מקורות:
עיידה שליבי 1990 בע"פ
ליבנה אמנון רמת נגב סקר נוף
אביטבול אהוד אינפורמציה עדכנית 2013 בע"פ
"קסר" אבן אבויד – אבו אג'ויד נ.צ. 1210/0420
כהערה מקדימה לבעיית שם בעל הקסר.
את השם פרסמתי לראשונה בסקר הנוף רמת נגב, לאחר סיור במקום עם עיידה שליבי. השם נמסר בע"פ ונכתב בשטח. כיום עולים ספקות האם שמעתי או כתבתי נכוחה את השם. הספקות בנכונות השם, התגברו עם העיון במקורות נוספים:
בספרו של עארף אל עארף מופיע באזור, השם מוחיסון אבו גוייעד
ברשימת נציגי האזורים בכנס שאורגן ע"י סלאמה אבן סעיד, בשנת 1946 מופיע השם מחיסן אבואג'ויד. (באדיבות ארכיון טוביהו)
(סריקה של הדף)
המתחם בנוי כ- 300 מטר מצפון מערב לתוואי מסילת הברזל התורכית מבאר שבע לסיני. סמוך לגדר המערבית של הישוב אשלים.
חומת ה"קסר"מקיפה שטח של כ-31.5 X 31.5 מטר. לאורך החומה הדרומית בנויים חמישה חדרים. החדרים נפתחים צפונה אל תוך החצר. החדר המזרחי הוא הגדול בחמישה שיטחו 7.3 X 9.2 מ' שאר החדרים זהים בגודלם 5 X 5 מטר.
המיכלול בנוי בדרך כלל מאבני גוויל מלוכדות בטין. בעוד שבפינות החומה ובקירות החדרים שולבו אבני גזית קדומות: משקוף שעיטורו הושחת, חוליית עמוד עגולה, ואבני גזית רבות שהוסרו מגשרי מסילת הברזל התורכית.
הפתחים והמשקופים יצוקים בבטון ומשולבים בהם אדני מתכת מהמסילה התורכית. קירות החדרים הרוסים ברובם. אך בחומה השתמרו מספר קטעים למלוא גובהם. האתר סובל כיום מפגיעות אדם והוא נהרס והולך.
מבני קסר נוספים נמצאו ותוארו בסקר רמת נגב: קסר על גדות נחל באר שבע, קסר על גדת נחל סכר וקסר רולבאן באדמות חזעלי. לאור סקרים ומחקרים נוספים, עלו האפשרויות, שמתחמים אלה היו בבעלות בעלי קרקע מעזה ואל-עריש ושימשו למגורי העובדים והחסנת עדר הצאן בתוך החומה.
שיטה סלילנית רחבת צמרת שממערב לגשר הרכבת התורכית נחל הבשור. נ.צ.
170697/541575
מערבית לשיטה הסלילנית, לאורך אפיק נחל הבשור שני עצי שיטה נוספים:
נ.צ. 170606/542450
נ.צ. 170637/542786
גשר הרכבת התורכית על נחל הבשור
נ.צ.מ 170697/541575
אורך הגשר בין אומנה חיצונית צפון מזרחית לאומנה חיצונית דרום מערבית. הוא 58 מטרים. בין בסיסי האומנות הרווח הוא 7 מטר. הגשר היה כנראה בן 7 או 8 אומנות.
בין שתי האומנות החיצוניות נותרו שלושה שרידי אומנות קשת במצב של יסודות בלבד.
אפיק הזרימה הראשי של הנחל, עובר כיום בסמוך, לרגלי האומנה החיצונית הצפון מזרחית. באפיק נחל הבשור נערכה כריית חלוקים עמוקה, שגורמת להתחתרות חזקה ולחשיפת היסודות של האומנה. האפיק טופל בעת שיקום הנחל. ו"רופד" בסלעים גדולים רבים מאד לשם הגנה על האומנות ששרדו מסחיפה והתמוטטות. צילום: 9915.
אומנה חיצונית צפונית – שרדה חלקית. מעל היסודות שרדו 5 נדבכים ישרים ומעליהם 5 נדבכי קשת בלבד. עשרת הנדבכים שרדו עם נדבכים מקבילים בשתי הכנפיים. ניתן לראות יפה, את ההבדלים בחיבור אבני הנדבכים הישרים לכנף עם קו גבול מסותת ברור. חלק מהאבנים הגדולות מסותתות בזוית המתאימה לפתיחת הכנף. תופעה שאינה מצויה בנדבכי הקשת.
אומנה חיצונית דרום מזרחית. – האומנה מרוחקת מאפיק הזרימה כיום, ולא נחשפו כלל יסודותיה. קל מאד היה לשודדי האבן להגיע גבוה, ובקלות. באומנה זו לא שרדה ולו אבן גזית אחת.
להיכן נעלמו כל אבני הגזית של אומנות הגשר? קשה לדעת כיום מי בנה את ביתו מאבנים אלה. או בנה גשר על הכביש המנדטורי שעל נחל הבשור.
במרחק לא רב, ממערב לגדר הישוב אשלים, מצויים חורבות קסר בדווי המורכב משורת חדרים וחצר בעלת חומה. במבנים ובחומת הקסר, יכולות להיבלע אבנים רבות מהגשר. וממעביר מים קשתי במסילה מצפון לגשר. גם קסר זה לא עמד בשיני הזמן ואימוני חיילי צ.ה.ל.
פינות החדרים הבנויות מאבני גזית גדולות של הגשר, עדיין עומדות. משקופי הדלתות שנוצקו בבטון על אדני הברזל של המסילה, כבר על הקרקע.
מקורות:
ליבנה אמנון סקר נוף רמת נגב
ליבנה אמנון סקר הרכבת התורכית (לא פורסם)
שרידי היאחזות אשלים
נ.צ. 171250/541030
ההיאחזות הוקמה ב-18.6.1956. כאחת מתוך 5 האחזויות נקראה בתחילה פקועה על שם אבטיח הפקועה. השם שונה על ידי חילי ההיאחזות לאשלים.
ההיאחזות פורקה,לאחר החלטת המחלקה להתיישבות, שלא להפוך את ההיאחזות לישוב קבע. עם שיפור המצב הביטחוני והקמת בסיס שבטה באזור פורקה ההיאחזות ב-16.5.1958.
אזור מבני ההיאחזות נמחק עם הקמת הישוב אשלים. שרדו רק יסודות דיר הצאן בתחתית הגבעה.
מקורות:
סקר שדה
סקר נוף רמת נגב
תכנון דרך נופית
בתחילת שנות ה-90 תכננה ה-ק.ק.ל דרך נופית מאזור אשלים דרך ביר ת'מילה אל מצפה רביבים. הדרך הייתה אמורה לכלול את האתרים הבאים: שרידי היאחזות אשלים, גשר הרכבת התורכית והבוסתן הבדווי שבקרבתו. קסר אבן עוויד, ביר הדאג', ביר ת'מילה, עץ השיטה וקבר השייח', ומכאן אל מצפה רביבים.
בתאריך 8.4.1991 התקיים סיור שנועד לבחון את האפשרויות לכך.
בסיור השתתפו נציגי מ.מ.י, רש"ט, נציג רביבים, משרד הבטחון, וק.ק.ל . כיצד נראה היה כיום, האזור לו הייתה דרך נופית כזו? כיצד הייתה משתלבת עם הכפר הבדווי "כפר הדאג'?
משלטי התמילה
מבצע "חורב" ("עין")
פקודת-יום
קטע מתוך פקודת היום
…..האויב אוזר את שארית כוחותיו ובכוונתו להנחיל לנו מכה על מנת להציל את כבודו אשר הושפל. נקדם איפוא, את מזימתו במהלומה מכוונת ומוחצת; נטיל את גייסותיו אל מעבר לגבולות מדינת ישראל ונשחרר את שארית שטחי הנגב הנתונים עדיין בציפורניו.
מבצע זה מחויב לסיים את אשר החלו המבצעים הקודמים. וכשם שיכולנו לאויב בעבר – נוכל לו גם עתה.
חברים לוחמים! – עם ישראל בארץ ובתפוצות בוטח בצבאו; העם מאמין בלוחמי הדרום ומייחל לניצחון מכריע וסופי על הפולש. כבעבר כן גם הפעם – לא נכזיב!
למיגורם הסופי של פולשי מצרים, למען החשת השלום, לקראת הניצחון – נסתער על האויב!
24.12.49 יגאל אלון מפקד החזית
אזור ביר ת'מילה במלחמת העצמאות
הצבא המצרי שפלש בציר המזרחי פרש שרשרת מוצבים בין עוג'ה אל חפיר (ניצנה) לבאר שבע. במאמר זה נעסוק רק במספר מצומצם של מוצבים שנקראו בשם הכולל מוצבי הת'מילה.
מספר מוצבים לאורך קטע של ואדי ת'מילה (נחל הבשור), בין ביר ת'מילה לגבעת הישוב דהיום- אשלים. חלק מהמוצבים איישו מספר גבעות לאורך הכביש המנדטורי וחלקם בעומק השטח, בקרבת ביר ת'מילה, ועץ השיטה הגדול.
מהלך הפעולה בשלב א' 25.12.48
ב- שעה 17.00 – יוצאת חטיבת "הנגב" משטח הכינוס בחלוצה על הדרך היחידה, שהייתה עמוסה בכוחות רבים שנעו למשימותיהם. חטיבת הזקן (8) נעה דרומה בדרך העתיקה, לכיוון רוחיבה. גדודים 7 ו 9 נעו מזרחה לעבר רביבים, גדוד 7 הרגלי נע באוטובוסים. עם הגעת הכוח לאזורי החולות מדרום לרביבים, שקעו האוטובוסים והכוח המשיך דרכו ברגל, לעורף משלטי הת'מילה המצריים. גדוד 9 הממוכן ימתין לכיבוש משלטי ביר ת'מילה ולפינוי שדה המוקשים. כדי להגיע מהעורף אל משלטי הת'מילה שעל הכביש.
ב-22.30 מתחילה פלוגת ברן את הקרב הקשה על חמשת כיפות משלט י"ז – משלט ביר ת'מילה. והם נכבשים. יחידת הקומנדו הצרפתי מגיעה באותו זמן, למשלט י"ג הדרומי בקבוצת משלטי ואדי ת'מילה, (אזור הישוב אשלים כיום) מנהלת קרב קשה, וכובשת את המשלט. המשלטים המצרים הסמוכים אשר לא נכבשו גרמו לקומנדו הצרפתי לאבידות רבות. ולמחסור בתחמושת.
רוב הכוח מתעכב במשלטי ביר ת'מילה לפינוי ציר מעבר בשדה המוקשים שעל ציר התנועה.
ב-26.12.48 בשעה 01.30, יוצאת הפלוגה הרזרבית מגדוד באר-שבע, פלוגת סולל, עם מפקד הגדוד ישכה קדמי, ברגל למשלט י"ג. הפלוגה מגיעה לסוללת הרכבת התורכית, יוצרת קשר עם יחידת הקומנדו הצרפתי, ומנהלת קרב מול המצרים במשלטים, י"ד ו-ט"ו. הפלוגה מעבירה למשלט י"ג כתגבור, מחלקת חיילים, מקלעים אחדים ותחמושת, אך אינה מצטרפת אל הקומנדו במשלט.
בשעה 04.30 פונתה דרך הת'מילה ממוקשים. הגדוד החל לנוע למשימותיו. בקרבת משלט י"ג, פוגשת הפלוגה, עם המג,ד ישכה, בשרידי הקומנדו הצרפתי, אשר הותירו את פצועיהם במחבוא, מעביר המים של סוללת הרכבת התורכית. המצרים אשר חזרו בחזרה למשלט י"ג, שמחים וצוהלים.
גדוד הפשיטה כובש את קבוצת המשלטים והחיילים המצרים נסוגים צפונה לעבר משלטי
ביר עסלוג'. פצועי הקומנדו הצרפתי, שהושארו במעביר המים של הרכבת התורכית נמצאו שחוטים.
כאשר גילו אנשי ה'קומנדו' את הגוויות החלו לחפש בשטח שבויים מצרים כדי לנקום בהם. "השבויים המצרים רוכזו לרגלי אחת הכיפות של משלט י"ז לא רחוק מעץ השיטה. בקשיים מרובים נמנעה פגיעה בשבויים המצרים"
(יהודה דרור-צ'ובה בע"פ)
קרבות משלטי התמילה
חטיבת פלמ"ח 'הנגב' מבצע חורב
מופע הצ'יזבאטרון בחלוצה מסתיים. הכוחות הרבים הפזורים במישור עוסקים בהכנות מפרקים את אוהלי הסיירים. נערכים מסדרי ביקורת והאנשים עולים על כלי הרכב. כל הכוח הרב עולה על דרך אחת ויחידה. בחלוצה הכפר, מסתעפת הדרך מזרחה. פרשי הגדוד ה-8 כיוונו את התנועה הרבה. חטיבת השריון 8 בפיקודו של ה"זקן" – יצחק שדה, קיבלה עדיפות ופנתה לדרך החולות העתיקה – חלוצה, רוחיבה, נחל לבן.
חטיבת הנגב בפיקוד נחום שריג פנתה בצומת הדרכים בחלוצה לדרום-מערב לאורך נחל הבשור.
גדוד 9 בפיקודו של חיים ברלב נע לאורך נחל הבשור לעבר ביר תמילה, ליעדיו, כיבוש המשלטים שמשני עברי כביש ניצנה.
לוחמי גדוד 7 בפיקודו של ישכה שדמי נעים מכיוון רביבים אל עבר ביר ת'מילה. פלוגה ב' מגדוד 7 בפיקודו של ברן מגיעה מאזור רביבים, (חוצה את רכס הגבעות הנמוך אום סווילה (מדרום לרביבים). נערכת לכיבוש משלטי ביר ת'מילה. כובשת בזה אחר זה את חמש הכיפות של משלט י"ז – ביר תמילה.
פלוגה ג' (הקומנדו הצרפתי) – מגדוד 7 בפיקודו של טדי איתן משימתה: כיבוש משלט י"ג הדרומי במוצבי התמילה כדי ליצור ראש גשר על הכביש. הפלוגה נכנסת לקרב עם המשלט, שנשלט באש של מוצבי אויב סמוכים, ט"ו – ט"ז. כובשת אותו, ומותקפת קשות מהמוצבים הסמוכים. עומדת בהתקפות נגד אחדות. ישכה המגד יוצא לעזרת הקומנדו הצרפתי עם פלוגת סולל. בקרבת משלט י"ג פורס את אנשי התגבורת לאורך סוללת הרכבת התורכית. מעלה את מחלקת אריאל אנשי פלוגה ב'. על המשלט. הבוקר הולך ומאיר, והכוח הממונע של גדוד 9 שהיה אמור לכבוש את משלטי הכביש, תקוע עדיין לפני שדה המוקשים בקרבת ביר תמילה. טיהורו מתמהמה, עד סמוך לזריחת השמש. נפגעי הכוח על משלט י"ג רבים והתחמושת הולכת ואוזלת. הכוחות נסוגים בהשאירם את ההרוגים על המשלט. את פצועיהם הסתירו במעביר המים של סוללת הרכבת התורכית. תוך נסיגתם שמעו את צהלות השמחה של המצרים שחזרו למשלט.
גדוד 9 שנע לעבר המשלטים לאחר פינוי דרך בשדה המוקשים פגש בדרכו את הנסוגים. הפצועים שהוסתרו במעביר המים נרצחו על ידי המצרים שהתעללו בגופותיהם.
קטע מסיפורו של לוחם הקומנדו סמי אלמלאן
…בבאר שבע התארגנו קיבלנו נשק מעולה בגדים ונעליים, נעלי קומנדו צרפתיות ועשינו רושם התאמנו בירי, ירינו המון…..עם ערב יצאנו והגענו בלילה לאזור משלטי התמילה, וניסינו להתגנב כדי לכבוש את גבעה י"ג. … זחלנו והתקדמנו עד שמצרים גילו אותנו….. היריות נמשכו נפגעתי בראש בשלושה כדורים הרבה דם ירד מהיד והראש. הייתי חצי מעולף שמעתי מדברים בערבית חשתי לידי באנשים הם הורידו לי את השעון מהיד ותלשו את המדליון מהצואר והלכו. בבוקר שמעתי רעש. ראית מכוניות ואמבולנס. אספו את המתים. מישהו זיהה שאני חי. מיד העמיסו אותי באמבולנס לבאר שבע….
מעלון משאבי שדה "מבין משאבים" 1636 כ' אלול תשנ"ה 15.9.1995.
גדוד 9 הממונע התפצל לשלושה טורים:
פלוגת המשורינים נעה באיגוף דרומי כלפי המשלטים הדרומיים. פלוגת הג'יפים נעה באיגוף צפוני כלפי המשלטים הצפוניים. וחסימת הכביש. פלוגת הזחלמים נעה ישירות לעבר משלט י"ג. ההסתערות הסתיימה תוך דקות וכל משלטי התמילה נכבשו.
מקורות:
ספר הפלמ"ח
מוזיאון הפלמ"ח
הקומנדו הצרפתי
איסוף פרטים
הקומנדו הצרפתי מתוך מחקרי דן חולתי רביבים
יחידה בת 80 מתנדבים יהודים מצפון אפריקה שהוקמה על ידי רב סרן טדי דה פרה (טדי איתן) מתנדב קתולי צרפתי מלוחמי צבא צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה.
את תולדות הקומנדו הצרפתי כתב אחד מלוחמיו, אלי טנדו.
את האנשים מקבץ בצפון אפריקה ובצרפת אליעזר אוברלנדר, שנהרג בפעולה באזור רפיח.
מחנה אימונים הוקם באזור מרסי בסוף שנת 1947. לאחר הכרזת המדינה נשלחו לארץ באוניות. בארץ התארגנו בתל ליטוינסקי- תל השומר תחת פיקודו של טדי איתן
היחידה מנתה כ-300 לוחמים לאחר ניפוי נותרו 140. צורפו לחטיבת פלמ"ח הנגב.
לנגב הם יורדים במבצע יואב תחת פיקודו של עוזי נרקיס, ומשתתפים בקרב על עיראק אל מנשיה
טדי לוחץ להפעילם כיחידת קומנדו כי כך אומנו. נשקם: רובים חצי אוטומטיים, מכודנים. תת מקלע טומיגן.
בקרבות כיבוש באר שבע נהרגו 4 לוחמים ונפצעו 14.
לפעולת כיבוש משלט י"ג יוצאים 53 לוחמי היחידה. בקרבות נהרגו 9 לוחמים. 25 נפצעו רבים מהפצועים טופלו במערה ברביבים. ביניהם טדי איתן אשר נפצע ברגלו.
עלון קיבוץ רביבים 1702 5.5.1992
היחידה לא המשיכה בקרבות לעבר עוג'ה וצפון סיני ונשלחה להתארגנות, לאחר ניסיונות של פגיעה בשבויים מצריים בריכוז השבויים הראשוני – הזמני בביר ת'מילה.
הרב הצבאי הראשי לצה"ל, גד נבון, מספר על "אנשי רביבים (בראשות צ'ובה – יהודה דרור (צ'ובינסקי) ריפמן בע"פ) שהופיעו במשלט 13 ברכב של המשק העמיסו את גופות החללים וקברו אותם בבית הקברות ברביבים בחלקה מיוחדת לחללי הקומנדו הצרפתי".
רשימת הרוגי משלט י"ג שנקברו בבית הקברות ברביבים
אוחיון שלום-שרל
גולדין אלכסנדר-אלכס, משה
דרייפוס אדגר
הלימי מרדכי
הלימי ישראל-אנדרה
פפר פרדיננד פרדי
שטיינהוף ראובן-רובי
אינם קבורים ברביבים
ג'רמן ארואט
מרדכי טוויטו
טדי דיפרה-איתן
נולד בליון בשנת 1912 למשפחת רופאים אמידה. למד משפטים. שירת בתפקידים מנהליים באפריקה.
במלחמת העולם השנייה הצטרף לכוחות צרפת החופשית בקונגו. עבר קורס קצינים ושירת עם יחידתו הסנגלית במושבה רחובות. בסוריה נפצע וטופל בבית חולים הדסה בירושלים. את המלחמה סיים בגרמניה המובסת בדרגת סרן.
לישראל הגיע ב-29.4.1948. בגיוסו קיבל את שם משפחתו החדש איתן. בפגישה עם יצחק שדה הוצע לו לאמן יחידת קומנדו שהייתה אמורה לפעול על ג'יפים בנגב. באוגוסט 1948 הוענקה לו דרגת רב-סרן. והוא התמנה למג"ד גדוד 75. בגדוד שרתו מתנדבים מצפון אפריקה ודוברי צרפתית. מתוך מאות המתנדבים בחר לו איתן 76 לוחמים ועוד 70 אנשי מנהלה.
הקרב הראשון של הקומנדו היה בפרברי רפיח. בקרב זה נהרג הסמג"ד אלי לוברלנדר, שהיה הרוח החיה בקיבוץ המתנדבים הרבים מצרפת וצפון אפריקה. בכיבוש באר שבע בעת מבצע יואב היה הקומנדו הצרפתי מסופח לגדוד 9 של חטיבה 12 חטיבת הנגב של הפלמ"ח בפיקודו של ישראל כרמי. בקרב על באר שבע הוטלה על הקומנדו משימת הפריצה לעיר והכנת ראש גשר לזחלמים של גדוד 9. את המשימה ביצעו בעזרת פלוגת העתודה של סולל כהן. לאחר כיבוש העיר השתתפו עם יחידות אחרות בטיהור העיר.
לאחר כיבוש העיר החלה תופעת ביזת בתים וחנויות. דיפרה איתן שראה את חייליו עמוסי שלל-ביזה הוציא את כולם מחוץ לעיר למסע מפרך. לאורך מסלול המסע נשרו כל חפצי הביזה ונותרו מאחור.
ידועים גם סיפורים על נקמה בשבויים מצריים והריגת אחדים מהם.
לאחר הקרב הקשה על משלט י"ג ואישפוזו של טדי איתן הפצוע לא המשיכה היחידה בקרבות מבצע חורב הוצאה להתארגנות, ופורקה.
במרץ 1949 שוחרר טדי איתן מצה"ל וחזר לצרפת. ב-25.12.1971 נהרג בתאונת דרכים בקרבת פריז.
מצפה הקומנדו הצרפתי
אתר זיכרון ליחידת הקומנדו הצרפתי הוקם על גבעת אחד המשלטים המצריים הצפוניים במתחם משלטי התמילה. האתר הוקם על ידי מועצה אזורית רמת נגב בשנת 1995.
בגבעת האנדרטה
אתרי זיכרון בבאר שבע
– על גבעת אנדרטת חטיבת הנגב מעבר לגדר, הוקמה אנדרטה צנועה. (המקום אינו מטופל סביבו לכלוך רב)
– בעיר העתיקה קרויה כיכר על שם היחידה
– בשכונה ג' גן ציבורי על שם היחידה.
רשימת מקורות
1, אביטבול אהוד אינפורמציה בע"פ מאי 2013
2, אדן אברהם (ברן) עד דגל הדיו הוצאת "מערכות" משרד הביטחון-הוצאה לאור תשמ"ד 1984 עמודים 237-240
3, מוזיאון בית הפלמ"ח
–חטיבת הנגב במערכה. סדרת:ההחטיבות והחילות במלחמת השחרור. הוצאת מערכות
-ברזנר עמיעד הנגב בהתיישבות ובמלחמה המרכז תלדות כוח המגן ה"הגנה" על שם ישראל גלילי
-קטעי חומרים מתוך תיק מבצע חורב 34/191 ארכיון תולדות ההגנה
4, בר צבי ששון תיק בארכיון רביבים
5, וימרס מיכאל יחיאלי אריה מפת מקורות מים ארכיון רביבים
6, זיוון זאב נגב 180 אינטרנט
7, חולתי דן פרשה הולכת ונשכחת: הקומנדו הצרפתי רביבים, עלון 1702 5.5.1992
8, ידיעון המועצה האזורית רמת נגב מס' 37 חשון תשנ"ו נובמבר 1995
9, ליבנה אמנון סקר נוף רמת נגב
10, ליבנה אמנון סקרי שדה
11, פימנטל עזרא עורך מבצע חורב ואתרי רמת נגב "נגב 48" אוקטובר 2008
12, שליבי עיידה בע"פ
13, עורך אסי שלום תיק תעוד לתיירות ונופש–חברת אבן דרך נגב
14, "מבין משאבים", עלון משאבי שדה, 1636 כ' אלול תשנ"ה 15.9.1995.
15 "מבין משאבים" סיפורו של סמי אלמלאן מלוחמי הקומנדו הצרפתי עלון משאבי שדה 1636 כ' אלול תשנ"ה 15 בספטמבר 1955 דף מס' 9.
16, נבון גד מלוחמי היחידה. הרב הצבאי הראשי, על יחידת הקומנדו הצרפתי, דף בארכיון רביבים.
17, קורן יהודה – הוא היה, מאמר על טדי דיפרה נמסר על ידי דוד שחר, איש הקומנדו הצרפתי, לארכיון רביבים. ללא תאריך ללא מקור.
כיבוש ביר עסלוג' ב- 11 יוני 1948 על ידי הגדוד השמיני (הדרומי) של חטיבת הנגב (חטיבה 12) פל"מח – פלמח